איגוד האינטרנט הישראלי לא הפר הסכם לרכישת שמות מתחם לאינטרנט

1.         עניינה של התובענה שלפנינו, הפרה נטענת של הסכם בין הצדדים לפיו רכש התובע מהנתבע בשנת 2005 שמות מתחם לאינטרנט (דומיין) (להלן- העסקה).

2.         לטענת התובע, על פי הפרסומים מטעם הנתבע, מחיר העסקה לשנתיים היה 260 ש"ח, ולאחר מכן 90 ש"ח לכל שנתיים נוספות.

מכאן, שהמחיר היה אמור להיות, בממוצע, 62 ש"ח לשנה. להפתעתו גילה התובע, בעת חידוש העסקה בשנת 2007, שהמחיר הועלה על ידי הנתבע באופן חד צדדי לסכום של 230 ש"ח לשנתיים, דהיינו העלאה של 27%.

            הואיל והתובע רכש 6 דומיינים, הרי שלטענתו נגרם לו נזק בסך 840 ש"ח לשנה ובחישוב לעשר שנים- 3360 ש"ח.

3.         לטענת הנתבע, אין הוא מייצג אינטרסים מסחריים כלשהם ופועל כמוסד ללא כוונת רווח, לצורך הפעלת מרשם השמות הנחוץ להפעלה תקינה של רשת האינטרנט. מימון הפעלת התשתית האמורה מגיע אך ורק מרישומי שמות המתחם וחידושם.

            עד לחודש ינואר 2007 התנהלה מירב הפעילות הנוגעת למרשם ישירות מול הנתבע. החל מהמועד האמור הוסמכו רשמים פרטיים לספק את השירות, ועם הסמכתם הוזל מצד אחד רישום שמות מתחם חדש, ומאידך, הועלה מחיר החידוש של הרישום.

4.         עוד נטען כי התובע, בעת ביצוע העסקה, דהיינו כאשר רכש זכות חוזית לעשות שימוש בשמות המתחם שרשם, הסכים באופן מפורש לכללי הרישום שהוצגו לו (להלן - כללי הרישום), וביניהם הכלל שמחירי החידוש יהיו כפי שיפורסם מעת לעת.

טענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבע היא, שהתובע אינו כבול לחידוש שמות המתחם שרשם, ויכול לבחור שלא לחדשם, או לעבור בכל עת לשימוש בשירותיו של רשם מוסמך ללא עלות נוספת, ולחלופין, לרשום שמות מתחם בסיומת מסחרית גלובלית כגון COM, שהעלות לרישומם קטנה מהעלות במרשם הישראלי (עם הסיומת IL).

5.         לאחר שעיינתי בכל המסמכים, הגעתי למסקנה שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. עם הסכמתו לכללי הרישום קיבל על עצמו התובע גם את הכלל שמחירי הרישום עלולים להשתנות אם בנסיבות אלה החליט לחדש את העסקה - אין לו להלין אלא על עצמו.

            על כן, התביעה נדחית.

            לפ נים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק מפסק דין לצדדים.

ניתן היום י"ז ב אדר ב, תשס"ח (24 במרץ 2008) בהיעדר הצדדים