איבשצינקו ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זו החלטה בבקשתו של המבקש לביטולה של הודעת איסור שימוש מנהלי שהוטלה על הרכב בו נהג בגין חשד לנהיגה בשכרות.

עפ"י הנטען בדו"ח שנערך למבקש, נהג הנ"ל שיכור, לאחר שבבדיקת נשיפה נמצאו אצלו 490 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

2.המבקש, יחד עם אביו שאף הוא צורף לבקשה, טוענים כי הרכב אמנם רשום על שמו של המבקש אך "דה פקטו" מצוי רוב ימי השבוע אצל אביו וכי הרכב נחוץ הן לצרכי עבודתו של האב והן לצרכי הסעת אמו החולה שאף מוכרת כנכה על ידי המל"ל.

3.ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וציינה כי מדובר בעבירה חמורה שקיימות לגביה ראיות לכאורה.

4.לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולמכלול הנסיבות, החלטתי לדחות את הבקשה.

5.מתוך עיון בראיות המשיבה, הנני סבור כי קיימות בשלב זה ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול. הכוונה, בין היתר, לתוצאות בדיקת הנשיפה כפי שהן עולות מפלט הינשוף ולדו"חות הפעולה של השוטרים מהם עולה כי נדף ריח חזק של אלכוהול מפיו של המבקש, שגם הודה כי שתה "ויסקי עם קולה" כשלוש שעות לפני שנבדק. יודגש, כי המבקש אף נכשל בבדיקת המאפיינים שנערכה לו.

גם לעניין תקינות המכשיר והבדיקה, יש די ראיות שמספיקות בשלב זה כדי לבסס את הסמכות המנהלית, שכן הונח בפניי עותק של תעודת הכיול וכן הובהר כי הבודק וידא שהמבקש לא אכל, לא שתה ולא עישן לפני הבדיקה.

6.הסנקציה של "השבתה מינהלית" באה כדי לשמש "הרתעה משמעותית יותר בשל חומרתו" של הסדר זה, שנועד כדי למנוע "באופן פיזי מנהג כזה להשתמש ברכבו". [מתוך הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מספר 56) (איסור שימוש ברכב של עבריין תנועה), התשס"ב – 2002].

המחוקק היה ער לפגיעה בנהג ואף במשתמשים נוספים ברכב, אך בחר להרחיב את ההסדר, על כל המשתמע מכך. משביצע המבקש עבירה ברכב הנ"ל - כפי שמיוחס לו – אין לו להלין אלא על עצמו, גם אם הרכב משמש בני משפחה אחרים.

7.ראוי בהקשר זה להפנות לדבריו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בע"פ 1191/06 מ"י נ' עמריה בלאל (שהתייחסו לרכב שאינו בבעלותו של הנהג שביצע את העבירה), לפיהם:

"ההצדקה להשבתת רכב גם במקרה שבעל הרכב אינו הנהג, נעוצה במסוכנות מעצם השליטה ברכב, ומתן היתר לנהג אחר להשתמש ברכב. על כן, אף אם הרכב אינו בבעלותו או בחזקתו של המשיב, כנטען על ידו, אין זו סיבה מספקת לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש. המשיב לא סיפק כל טעם אחר המצדיק סטייה מן הכלל" (מאגרים משפטיים).

דברים אלה יפים גם לענייננו.

8.המבקש דנן לא הצביע על טעם כלשהו שיש בו כדי להביא לביטול או קיצור תקופת אי השימוש וגם הטענה כי הרכב משמש את אביו לנסיעה לעבודה מחוץ לעיר או להסעת אמו לטיפולים, אין בה כדי להביא להקלה בעניינו. בשים לב לעבירה, לכמות האלכוהול ולזיקה בין המבקש לבין המשתמשים האחרים ברכב, הרי שהפגיעה בנסיבות העניין הינה מידתית ועל כן יש מקום לקיים את ההחלטה המנהלית במלואה.

9.העולה מכל הנ"ל, כי החלטתי לדחות את הבקשה.

זכות ערעור כחוק.

מזכירות ביהמ"ש תעביר עותק החלטה זו לצדדים ותחזיר לתביעה את התיק שלה.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: