איבגי(עציר) נ' מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע

החלטה

1.בפני ערר על החלטת בית משפט השלום, (כב' ס.הנשיא, השופט מגד), אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין ואיומים.

3.באישום הראשון מואשם העורר בכך שבתאריך 25.12.09, במועדון בערד פצע את המתלונן באמצעות סכין יפנית. באישום השני מואשם העורר בכך שארבעה ימים מאוחר יותר ביום 29.12.09 איים על סוהרת בבית הסוהר, לאחר שנעצר בעקבות האירוע באישום הראשון, בכך שיחתוך לה את הפנים.

4.אין חולק כי ביום 07.01.10 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט, כי לא קיימות ראיות לכאורה ביחס לעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות וביחס לשתי העבירות הנוספות, הרי באשר להחזקת הסכין נקבע כי קיימות ראיות לכאורה, אם כי בית המשפט ציין כי קיים כרסום מסוים בראיות הלכאוריות ביחס לעבירה זו, אם כי עדיין מצוי בהם הפוטנציאל להרשעה. עוד נקבע כי קיימות ראיות לכאורה בעבירת האיומים כלפי הסוהרת באישום השני.

5.בית המשפט הורה על הגשת תסקיר של שירות המבחן, כאשר בתסקיר שהתקבל לא המליץ שירות המבחן על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית אמו בשל התרשמותו שאינה יכולה להוות חלופה ראויה, אך סבר שניתן לבחון חלופה בדמות קהילה טיפולית סגורה באם העורר יביע נכונות.

6.לאחר שהעורר לא היה מעוניין בטיפול גמילה במסגרת סגורה ולאור המסוכנות העולה מעברו הפלילי מהתמכרותו לסמים ומן המעשים שביצע לכאורה, סבר בית המשפט כי אין ליתן במשיב אמון ועל כן מסגרת טיפולית במרכז יום אינה מתאימה ואף האם לא מתאימה להוות חלופה ועל כן הורה על מעצרו ומכאן הערר שבפני.

7.ב"כ העורר טען כי משבית המשפט קבע כי לא קיימות ראיות לכאורה בעבירה של הפציעה, הרי נותר אישום והחזקת סכין בלבד, שאף בו קושי ראייתי ומכאן אין כל הצדקה להורות על מעצרו של המשיב, יש להורות על שחרורו לחלופה שהוצעה בשילוב מרכז יום, תוך שהדגיש כי העורר החל בניסיון גמילה עוד קודם לכן ומכאן ההצעה לשילוב בין פיקוח על ידי אמו בתוספת איזוק אלקטרוני, יחד עם מרכז יום הינה ראויה.

8.עוד נטען כי אחר שנעצר בהמשך שחלקו חמור יותר, שוחרר לחלופה בערד, במקום בו אירע האירוע ומכאן בודאי שיש מקום לשחרר העורר.

9.ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערר תוך שהפנה לעברו הפלילי של העורר ולמסוכנותו ולקושי בחלופה שהוצעה.

10.לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות.

11.העורר שבפני מואשם כאמור בשני אישומים כאשר בית המשפט, באישום הראשון, קבע כי לא קיימות ראיות לכאורה ביחס לעבירות הפציעה, דבר שבוודאי יש לתת לו משקל משמעותי.

12.עם זאת בית המשפט ציין כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של החזקת הסכין. אשר לנסיבות ההחזקה הרי מדובר בנסיבות חמורות המעידות על מסוכנות כאשר מעדות בעל המועדון המצויה בתיק החקירה עולה כי העורר שהה במועדון עם עוד שלושה אחרים ולאחר שהתפתח ויכוח מסוים העורר חזר למועדון עם האחרים כאשר הוא החזיק סכין יפנית בידו ואותה חבורה החלה לתקוף את בעל המועדון. בעדותו הוא מתאר כי העורר עשה תנועות עם הידיים בסכין תוך שהוא צועק ומאיים ואף ניסה לדקור.

13.עוד יצוין כי לכך מצטרפת עבירת האיומים כלפי הסוהרת, כאשר מדובר באיומים חמורים שהשמיע העורר בפגיעה בה ובכך שיחתוך לה את הפנים, וכאשר אלו בוצעו רק 4 ימים לאחר מעצרו ובתוך כתלי בית הכלא. מכאן הצטברות האמור בשני האישומים יש בו כדי להעיד מסוכנותו של העורר.

14.מכאן בדין קבע בית המשפט קמא, כפי שהתרשם אף שירות המבחן שקיימת מסוכנות ממשית מן העורר בהתחשב בכך שבעברו 10 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ואלימות, ואף 4 עבירות של החזקת סכין ואף תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 6 חודשים בעבירה זו.

15.אף תסקיר שירות המבחן מציין כי קיים סיכון לחזרה לדפוסי התנהגות התמכרותיים ושוליים ומכאן סבר שיש מקום לשקול שילובו בקהילה טיפולית סגורה, דבר שנשלל על ידי העורר.

16.גם בהתחשב בדברי ב"כ העורר, שיש בהם ממש, כי יש ליתן משקל לכך שבית המשפט קבע כי לא קיימות ראיות לכאורה לעבירת הפציעה, הרי עדיין נותרות בעינן עבירות של החזקת סכין יפנית ואיומים, אשר בנסיבות החזקת הסכין – תוך נפנוף בה לכל עבר במועדון, בהצטרף לעברו הפלילי של המשיב, בעיית ההתמכרות לסמים, לעבירת האיומים שבוצעה לאחר מספר ימים ולכל האמור בתסקיר שירות המבחן, כל אלו מצביעים על מסוכנות העולה מן העורר ומכאן הצורך בחלופה הולמת.

17.החלופה שהוצעה על ידי העורר, הן בבית המשפט קמא והן בערר בפני, הינה שחרור לחלופת מעצר בבית אימו בשילוב מרכז יום. אציין כי באשר לשילוב העורר במרכז יום הרי למעשה שירות המבחן מעבר לכך שאינו ממליץ על כך בתסקירו בשל אי התאמת האם כחלופה, הרי הוא מציין את התרשמות גורמי הטיפול ביחידה לטיפול התמכרויות מן העורר בעבר. מכאן כלל לא ברור אם העורר יוכל להשתלב במרכז יום והאם החלופה המוצעת על ידי העורר - שחרור לבית האם ושילוב במרכז יום - ישימה.

18.ביחס לאם, הרי שירות המבחן מציין כי האם למרות רצונה הטוב לסייע לעורר, אינה יכולה ליתן מענה לרמת הסיכון בעניינו של העורר, כאשר שירות המבחן מתייחס לתסקירו בעניין זה באופן מפורט (ראה עמ' 2 בשלוש הפסקאות האחרונות).

19.לאור כל המקובץ הרי לא מצאתי כל טעות בהחלטת בית המשפט קמא כי האם אינה יכולה להוות חלופת מעצר הולמת בנסיבותיו של העורר.