איבגי נ' עיריית חולון ואח'

פסק דין

א. מבוא:

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף:

התובעת ילידת 12.06.88, בתאריך 01.02.05, נפצעה בהיותה תלמידה בכיתה י"א בבית ספר "קוגל" בחולון (להלן: "בית הספר"),  בשיעור דרמה אשר התקיים בבית הספר.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, התובעת השתתפה בשיעור דרמה שהתקיים באודיטוריום של בית הספר. באודיטוריום הייתה במה לצידה הוצב גרם מדרגות ובו ארבע מדרגות מתכת, באמצעותו עלו התלמידים לבמה וירדו ממנה. בהתאם לנטען בסעיף 5 לכתב התביעה: " בצמוד לבמה, הוצב כאמור, גרם בן 4 מדרגות, שלא קובע ולא חובר אל הבמה או אל הרצפה, ולא הותקן בו מעקה או מאחז יד. תוך כדי ירידתה של התובעת מהבמה בגרם המדרגות, נע גרם המדרגות ממקומו, התובעת איבדה את יציבותה, נפלה לצד המדרגות ונפגעה (להלן: "התאונה")". 

התביעה הוגשה נגד נתבעות 1-3. בהתאם לנטען נתבעת 1 (להלן: "עיריית חולון") נושאת באחריות מכוח הוראות מנכ"ל משרד החינוך תשס"ב 5.1-25 6 (להלן: "הוראות מנכ"ל משרד החינוך") ומכוח סעיף 8 להסכם בין הנתבעות 1 ו- 3 (להלן: "ההסכם") ומאחר שנתבעת 1 הייתה הבעלים של גרם המדרגות והציבה אותו באולם (מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.12, עמוד 21, שורות 30-31). נתבעת 3 נושאת באחריות מכוח היותה השוכרת והמחזיקה בפועל של בית הספר והיותה אחראית על ניהולו, תפעולו, תחזוקתו השוטפת, איתור וסילוק ליקויים ממנו ועל אחזקתו ובטיחותו של מבנה בית הספר (מפנה לתצהירו של מר רובינשטיין, סעיף 5 ו-10 לתצהיר) (להלן: "המכללה למנהל").

נתבעת 2 נושאת באחריות, מאחר והינה אחראית על מתן רישיונות לבתי ספר ואחד התנאים לקבלת הרישיון הוא עמידת מוסדות החינוך בתנאי הבטיחות (להלן: "משרד החינוך").

התובעת טענה, כי נכותה התפקודית גבוהה מנכותה הרפואית למרות ההלכה, לפיה כאשר עסקינן בנפגעים צעירים ראוי להניח שהנכות הרפואית משקפת את נכותם התפקודית. בנוסף, טענה התובעת כי הבסיס לחישוב פיצוי התובעת הינו שכר הממוצע במשק (מפנה לע"א 5148/05 קוגלמס נ' המגן, מיום 20.02.08, עמוד 7 לפסק הדין) (להלן: "פס"ד קוגלמס").

עוד טענה התובעת, כי יש להחיל בעניינה את סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין"), בכל הקשור לנטל הראיה ואולם ויתרה על טענה זו בסיכומיה.

הנתבעות הכחישו הן את אחריותן לקרות התאונה והן את הנזק הנטען בכתב התביעה:

נתבעת 1 טענה, כי האירוע הינו תאונה עצמית, מאחר שהתובעת החמיצה מדרגה וגרסתה לפיה המדרגות לא היו יציבות הינה גרסה חדשה לצורך הגשת התביעה דנא. גרסה זו סותרת את גרסת התובעת בטופס התביעה בגין תאונות אישיות תלמידים (נ/1) (להלן: "טופס התביעה"). כמו-כן, נסיבות התאונה היו במסגרת הסיכונים הטבעיים והנלווים לירידה במדרגות ובבחינת סיכון יומיומי אשר אינו בר פיצוי.

עוד טענה נתבעת 1, כי ככל שקיים ליקוי האחריות לאיתורו ולסילוקו מוטלת על המכללה למנהל מאחר שהינה המחזיקה במקרקעין 6 שנים עובר למועד התאונה. בנוסף, לתובעת אשם תורם בקרות התאונה בעת שירדה במדרגות בפזיזות ובחוסר זהירות.

לשאלת גובה הנזק- ביקשה  נתבעת 1 בסיכומיה, להצטרף לטיעוניה של נתבעת 3.

נתבעת 2 טענה, כי האחריות לאירוע מוטלת על נתבעות 1 ו-3. אחריות נתבעת 2 נובעת לכל היותר מכוח היותה גוף מפקח הקובע מדיניות באמצעות חוזרי מנכ"ל ועריכת בדיקות מדגמיות בעקבות דיווח על מקרים חריגים ואילו המקרה הנדון אינו נופל בגדר המקרים החריגים. כמו-כן, משרד החינוך מפקח באמצעות יועצי בטיחות של הרשות המקומית ושל הבעלות. בית ספר "קוגל" הינו מוסד חינוכי "מוכר שאינו רשמי" כהגדרתו בחוק חינוך חובה, תש"ט-1949. לכן, למשרד החינוך לא הייתה שליטה על האירוע ולא יכול היה לצפות אותו מראש. עובדי בית הספר אשר עבדו במקום לא הועסקו על ידי משרד החינוך אלא על-ידי המכללה למנהל.

לשאלת גובה הנזק- נתבעת 2, הצטרפה גם היא לטיעוניה של נתבעת 3.

נתבעת 3 טענה, כי התאונה הינה תאונה עצמית ויש לקבל את גרסת התובעת כפי שנמסרה בטופס התביעה. מדובר בסיכון יומיומי, לתובעת אשם תורם מאחר שירדה בפזיזות. כמו-כן, טענה כי יש ליתן עדיפות לחוו"ד של מר סלים, אינג' יועץ בטיחות מטעמה לפיה גרם המדרגות היה תקין לחלוטין. עוד הוסיפה נתבעת 3, כי האחריות לתקינות המבנה מוטלת על נתבעות 1 ו-2. נתבעת 1, מכוח סעיפים 6 ו-8 להסכם בין הצדדים, לפיו המכללה קיבלה את הזיכיון לניהול בית הספר ברמה האדמיניסטרטיבית והפדגוגית, כאשר מבנה בית הספר על מתקניו (וביניהם גרם המדרגות) נמסרו תקינים, מוכנים לשימוש ונשארו בבעלות העירייה גם בתקופת הניהול. 

נתבעת 2, נושאת באחריות מתוקף אחריותה ליתן רישיונות לבתי ספר.

לגבי הנזק- טענה נתבעת 3, כי נכותה כפי שנקבעה על-ידי מומחה בית משפט אינה מהווה נכות תפקודית. לכל היותר יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי.

ב. ראיות הצדדים: