אי־מתן סעד למפר הסכמים והחלטות הממשיך במעשיו בעודו מלין על עיגונו שבשלהם

פסק הדין מושא הערעור

לפנינו ערעור האישה (להלן: המערערת) על פסק הדין של בית הדין האזורי בפתח תקווה מיום ג' בשבט תשע"ו (13.1.2016) שבו נדחתה תביעתה לגירושין ללא קיום דיון בטיעוני המערערת שלפיהם האישה עגונה ללא הצדקה במשך למעלה מעשרים שנים.

האיש (להלן: המשיב) אינו מיוצג ומבקש לדחות את הערעור.

להלן החלטת בית הדין נשואת הערעור מתאריך ג' בשבט תשע"ו (13.1.2016):

בעקבות החלטת בית הדין מתאריך כ"ב בטבת התשע"ו (3.1.2016) – וזו לשונה:

בטרם יקבע בית הדין מועד לדיון בתיק הגירושין שפתחה האישה, על האישה להמציא לבית הדין הבהרה מה התועלת לדעתה בפתיחת התיק כאשר עניין הגירושין של הצדדים נידון מכבר בבית הדין האזורי ובבית הדין הגדול והחלטות ברורות ניתנו בנדון –

התקבלו בפני בית הדין תגובות האישה (על ידי בא כוחה) כמבוקש.

לאחר העיון בתגובות, מבהיר בית הדין כדלהלן:

ביחס לטענת האישה –

1. בפסק הדין שניתן ביום כ"ז באייר תשס"ח (6.1.08) קבע הרה"ג חגי איזירר שליט"א: "ונותרה לאישה כיום הברירה או להוכיח טענותיה בבית הדין האזורי או לנהל משא־ומתן עם המשיב על בסיס ההסכם שנחתם תוך פריסה סבירה של התשלומים."

בנסיבות העניין מבקשת האישה להוכיח את טענותיה כי הייתה עם גבר זר.

2. זאת ועוד, עצם חלוף הזמן אף הוא מהווה עילה לגירושין, והאסמכתאות ההלכתיות פורטו בסעיף 19 של כתב התביעה. מכתב ההגנה של הבעל ובקשתו עולה בבירור שהוא חפץ בגירושין אאל שהוא מתנה אותם בקבלת כסף, ועל כן גם זו עילה לגירושין –

מבהיר בית הדין כי משנת 2008 התקיימו דיונים גם בבית הדין הגדול וגם בבית הדין האזורי, ובהם הגיעו הצדדים להסכם וגם קיבלו עליו בקניין, והחלטות ברורות ניתנו בנידון, שהן כיום החלטות חלוטות. לפיכך אין מקום להצגת הדברים כפי שמציג אותן בא כוח האישה בסעיף 2 לתגובתו.

מה עוד כי לאחר שהסכימו הצדדים על מתן הגט במסגרת ההסכם הכולל, אין ביכולת האישה לטעון לגט בנפרד מקיום ההסכם, כאשר האישה עצמה הביאה (באשמתה או לא באשמתה) למצב של פשיטת רגל שבגינו אין מקום למימוש ההסכם.

לפיכך, נכון להיום צודק בא כוח האישה כי אכן הכתובת למימוש ההסכם היא הנאמן בפשיטת הרגל.

בהתאם לאמור, על הצדדים למצוא את הדרך לקיים את ההסכם עליו חתמו ואושר בבית הדין.

עד כאן החלטת בית הדין נשואת הערעור.

רקע