אי הכרעה לעניין משמורת (כאשר עניין זה הפך למאבק לשם המאבק בלבד) - פסקדין

1. פסק דין להלן יעסוק בתביעה לשינוי משמורת, ובתביעת מזונות שהגישה התובעת 3 (להלן: "האם/ התובעת") כנגד הנתבע (להלן: "האב / הנתבע") בשמם של ילדיהם המשותפים, התובעים 1-2 (להלן: "הילדים").
2. התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ביום *** והתגרשו זמ"ז בחודש נובמבר ****.
3. מנישואיהם נולדו הילדים ה', ילידת *****, שהינה כיום בת **ועשרה חודשים, וא', יליד ****, כיום בן **.
4. להלן אדון בתביעות באופן נפרד, כאשר ראשית תדון ותוכרע התביעה לשינוי המשמורת.

תביעת המשמורת

5. בפתח הדברים ראוי להביא בפני הקורא בקצירת האומר את הרקע להליך הנוכחי, אלא שעוד לכן מן הראוי להקדים ולציין כי בין הצדדים מתנהלים הליכים מרובים (18 תיקים שונים) במשך שנים ארוכות, כשהמאבק הינו קשה, קיצוני, מר, חריג ביותר ואינו יודע מרגוע עם השנים.
6. בתחילת ההליכים בעניין המשמורת, בחודש יולי 2009, הוסכם בין הצדדים כי המשמורת על הקטינים תהיה משותפת, וכל צד ידאג להוצאות הקטינים כאשר הקטינים שוהים אצלו. לאחר כשנה הוסכם כי משמורת הקטינים תהיה בידי האב (הסכם מיום 26.10.10).
7. תביעת המשמורת הנוכחית הוגשה על-ידי האם ביום 13.7.11 בטענה שיש להורות על העברת המשמורת לידיה.
8. לטענת האם, היא הסכימה לכך שמשמורת הקטינים תהיה בידי האב מחוסר ברירה, לאחר שלא הצליחה לחדש את הקשר עם בתה ולעצור את ההסתה מצדו של האב, ומתוך הבנה כי זוהי הדרך היחידה להפסיק את ההסתה ולאפשר את חידוש הקשר עם ילדיה.

לטענתה, התביעה לשינוי משמורת הוגשה בעקבות כך שבסוף חודש פברואר 2011 גירש האב את הבת מביתו והחל מחודש אפריל 2011 מתגוררת הבת עמה, בעוד האב מסרב לכל קשר עם בתו. לאחר הגשת התביעה, ביום 6.4.14 גורש אף הבן מביתו של האב ולמרות מאמצי פקידת הסעד לא ניתן היה להחזירו לבית האב, ובעקבות כך הגישה האם בקשה להעברת המשמורת הזמנית של הבן לידיה.

האם טענה כי למרות המלצות פקידת הסעד והחלטות בית המשפט האב ממאן לקחת חלק בהדרכה הורית או כל טיפול אחר שמטרתו חידוש הקשר שלו עם ילדיו, ומסכל כל טיפול תוך התעלמות מהנזק שגורמים מעשיו לילדיו. בפועל קיים נתק בין האב לבתו ואף הסדרי הראייה המצומצמים בין האב לבנו שנקבעו אחת לשבוע בלבד- אינם מתקיימים.       

לאור האמור, אין מניעה לקבוע כי משמורת הילדים תהיה בידי אמם החל מהמועד בו כל אחד מהילדים עבר להתגורר בבית האם בפועל, על כל המשתמע מכך.

9. לטענת האב, הוא מעולם לא "זרק" את ילדיו מביתו אלא האם עודדה את הילדים לברוח אליה, שכן בביתה היא אינה מעמידה לילדים גבולות, אינה מחנכת אותם, ומאפשרת להם לעשות ככל העולה על רוחם.
10. האב ציין כי בעבר האם בחרה שלא לקחת אחריות על הקטינים ונעלמה מחיי הילדים, כאשר הם היו בני 9 ו-12, למשך שנה שלמה. האם אינה מפעילה סמכות הורית ומעבירה את האחריות לחינוך הילדים על הילדים בעצמם או על האב, ובכך מוכיחה כי היא נעדרת מסוגלות הורית.
11. נטען כי האם היא זו שמסיתה את הילדים כנגד האב ומטרפדת כל ניסיון לטיפול נפשי ורגשי בילדים. האב מבחינתו "עשה, עושה ויעשה כל העולה בידו" על מנת לחדש את הקשר ילדיו. האם ביטלה את הטיפול המשפחתי במכון שינוי לאחר שהצדדים הסכימו לשתף פעולה בטיפול המשפחתי. האם ביטלה גם את הטיפולים הפרטניים בהם השתתף הבן אצל העו"ס, וגם העלימה מבית המשפט שהבת אינה מטופלת מזה מספר חודשים.
12. האב טען כי הוא מקיים שיחות טלפון יום-יומיות עם הבן, ונפגש איתו אחת לשבוע. לטענתו, לאור התנהלות האם, אין צל של ספק כי היא אינה יכולה להיות ההורה המשמורן.