אי הוכחת חוסר תום לב בהסתלקות יורש-חייב מחלקו בעזבון - פסקדין

1.         בפני תביעת התובעת לביטול צו ירושה שניתן ביום 9.7.02, ולהורות על ביטול הסתלקות הנתבע 3 (להלן:הנתבע) מצו הירושה, לטובת הנתבעת 2 בעזבון המנוחה ש.ב ז"ל.

כמו כן להורות על תיקון צו הירושה, באופן שיורשי המנוחה יהיו ילדי המנוחה הנתבעים  1 ו-3 בחלקים שווים.

2.         ביום 18.10.04 ניתנה החלטה, לפיה נקבע כי הנתבע היה זכאי להסתלק מחלקו בירושה, אלא אם כן יוכח ע"י התובעת, כי ההסתלקות הייתה בחוסר תום לב ותוך מטרה להבריח נכסים ו/או כספים במרמה וכי המדובר בקנוניה כטענתה.

ניתנה לתובעת הזדמנות להוכיח קיומה של קנוניה או לכל הפחות חוסר תום לב מצד הנתבע, עת הסתלק מחלקו בירושה.

3.         בדיון מיום 3.2.05 בהסכמת הצדדים נקבע כי הנתבעת מס' 1 תמחק מהתביעה.

4.         הנתבע מס' 3 לא הופיע לאף אחד מהדיונים.

טענות התובעת

5.         לטענת התובעת, התקיימו כל התנאים המחייבים את ביטול הסתלקותו של הנתבע  מחלקו בירושת אמו המנוחה. עצם העובדה שחייב מסתלק מעזבון, בעוד תלוי ועומד נגדו פסק דין ששוויו מגיע לסך של למעלה מחצי מיליון ש"ח ובכך הוא מחסל את הנכס האחרון ממנו תוכל התובעת לגבות חובה, מהווה פעולה בחוסר תום לב הניתנת לביטול. לטענת התובעת, מחובת הצדק שכספים שהוצאו במרמה ע"י הנתבע יוחזרו לה.

לטענתה, הוסתרה ממנה העובדה כי המנוחה נפטרה וכי הנתבע הסתלק מהירושה.

6.         התובעת מעלה תמיהות באשר לקשר בין הנתבע למשפחתו. מחד הוא מוצג כמי שלאף אחד אין קשר עמו, מאידך הוא יודע על פטירת אמו וכי עו"ד כרייני מטפל בעזבון ומתייצב במשרדו, על מנת לחתום על תצהיר הסתלקות.

            הנתבע היה מעורב ברכישת הדירה נשוא התביעה. בעוד שמנגד, טענו הנתבעים כי הנתבע כלל לא התעניין בשלומה של המנוחה. התובעת טוענת כי העובדה שהנתבע היה מיופה כח ברכישת הדירה, סותרת את עובדת קניית הדירה מכספי שילומים מגרמניה.

לטענתה, תמוה כי הנתבע שהיה מעורב ברכישת הדירה, מושך את ידו ממנה. כיצד אדם המוצג כרמאי, עוזר ומסייע להוריו ברכישת הדירה בה יגורו.

7.         החובה לנהוג בתום לב בביצוע פעולות משפטיות, קיימת גם במקום בו ההתנהגות הנדונה לא עלתה לכדי מעשה של מירמה. במידה ויתברר כי ההסתלקות נעשתה באופן העומד בסתירה לעקרונות תום הלב היא תבוטל. הפחתה מיכולת המימוש של נושים, אגב הסתלקות, הינה בניגוד לחובת תום הלב וניתן לבטלה.

8.         התובעת מביעה תמיהה מדוע צו האפוטרופסות ניתן רק ביום 26.12.95 כאשר הבקשה הוגשה ביום 31.12.91. לטענתה ביום 18.10.95 הועמדו כספי ההלואה למנוחה ולנתבע והוצאת הצו נעשתה במטרה לתקוף את שעבוד הדירה.

9.         הנתבעת 1 שנטשה את הוריה המאמצים, זכתה במנה בצוואה בעוד הנתבעים, מעלים גרסאות שונות באשר לטעמי ההסתלקות מחד, טוענים כי מניעיו של המסתלק אינם בידיעתם ומנגד מתרצים את הסתלקות הנתבע בכך שלא טיפל באם, בעוד הנתבעת הייתה במחיצת האם.

טענות הנתבעת מס' 2 (להלן:"הנתבעת")

10.        המנוחה חולת אלצהיימר הוכרזה כחסויה ביום 31.12.91 . ביום 18.10.95 בעוד המנוחה מאושפזת, מחוסרת הכרה, הוחתמה ע"י התובעת על מסמכי הלוואה ושטר משכון מבלי שהתובעת טרחה לבדוק אם המנוחה הייתה שפויה בעת החתימה.

11.        כעבור מס' שנים כשנודע לאפוטרופסיה של המנוחה, אודות שטר המשכון, שמכוחו נפתח תיק הוצל"פ, עתר ב"כ הנתבעת לביטול המשכון, לאור החתמת המנוחה במרמה. התובעת במקום לעצור את ההליכים, מינתה כונס נכסים לדירה והוציאה צו פינוי. בפסק דין שניתן בה"פ 409/98 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, כי שטר המשכון בטל, מאחר שהמנוחה הוחתמה במרמה בהיותה חסויה ומאושפזת במוסד סיעודי.

12.        על אף פסק הדין, הגישה התובעת לבית המשפט שלום בת"א תביעה כספית בת.א. 116509/98 נגד המנוחה, בהתבסס על ההלוואה שהוכרזה כבטלה בפסק הדין - וזאת למרות שהתביעה נדחתה, תוך חיוב התובעת בהוצאות. התובעת לא דאגה לביטול העיקול למרות פניות חוזרות ונשנות. יתר על כן, התובעת הגישה בקשה לרישום הערת אזהרה, כתנאי למחיקת צו העיקול ובודאי שיש לראות בכך התנהגות שלא בתום לב.

13.        לטענת הנתבעת 2, הנה אחותה הביולוגית של המנוחה, וטיפלה בה במשך 10 שנים אחרונות לפני מותה והייתה אפוטרופסית בתקופה של 8 שנים, דאגה והגנה על רכושה של המנוחה לאורך כל הדרך הן בהליכים משפטיים והן לפני התנהלותם. לטענת הנתבעת, טבעי שהיא תירש את חלקו של הנתבע בעזבון המנוחה. הנתבע אינו בנה הביולוגי של המנוחה, לפני מותה הוא סיבך אותה כספית ואילולא עזרתה של הנתבעת הייתה המנוחה מפסידה את כל רכושה.

14.        הנתבעת דוחה את הטענה כי בכל מקרה בו יורש-חייב, מסתלק מחלקו בעזבון, ייחשב הדבר לפעולה בחוסר תום לב, אשר מצדיקה ביטול ההסתלקות. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר עבירת המרמה. בחוסר תום הלב של התובעת יש כדי לפגום בעילה ובזכותה לקבל סעד מהמנוחה ומרכושה.

15.        במהלך ההוכחות, התובעת לא הביאה כל ראיה חדשה, או עד נוסף מטעמה. כל מטרתה היתה משיכת זמן ופתיחה בהליכי פשיטת רגל. מידת ההוכחה המחייבת תובע במשפט אזרחי, המייחס מעשה מרמה  הינה רבה יותר מאשר במשפט אזרחי רגיל. התובעת לא הצליחה להוכיח כלל את טענת התרמית.