אי.במ יזמות ובניה בע"מ נ' בית חלקה 76 בגוש 7168 בחולון בעמ

החלטה

החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה ועל ב"כ למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקשת בלשכת רישום המקרקעין על הנכס הידוע כחלקה 76 בגוש 7168 בחולון.

העובדות הצריכות לעניין

המבקשת רכשה מהמשיבה ביום 21.6.12 נכס מקרקעין בחולון, המיועד לבניה רוויה וזאת בתמורה לסך של 8.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ (הסכם המכר צורף כנספח ה' לבקשה). סכום התמורה הראשוני לפי הסכם המכר, בסך של 2.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ שולם לידי המשיבה, ועדיין מצוי בידיה.

ביום 11.10.12 הודיעה המשיבה למבקשת על ביטול הסכם המכר, לאחר שחלו עיכובים בתשלום התמורה (הודעת הביטול צורפה כנספח י'1 לבקשה).

המבקשת דחתה את הודעת הביטול ותלתה את העיכוב במשיבה. ב"כ הצדדים ניהלו מגעים בניסיון להגיע להסדר. במהלך נסיון זה הועלתה האפשרות להעברת הסכסוך לבוררות בפני כב' הש' בדימוס יעקב שמעוני. דא עקא, בעוד שהמבקשת סברה כי נכרת הסכם בין הצדדים להעברת הסכסוך לבוררות, המשיבה סברה אחרת, והצדדים ניהלו הליך משפטי שעניינו בקשת המבקשת לאכוף על המשיבה קיום בוררות. ההליך האמור ( הפ"ב 7711-1-12) נוהל בבית משפט זה (בפני כב' השופט אטדגי) כשבמהלכו ניתן לבקשת המבקשת צו מניעה זמני, כמבוקש בבקשה זו, שמטרתו להבטיח את סעד האכיפה שנתבע ע"י המבקשת ומבטיח כי לא תיקשר עסקה סותרת. כב' השופט אטדגי נתן צו כמבוקש, בכפוף לערבויות הבאות: התחייבות עצמית; ערבות צד שלישי בסך של 100,000 ₪ ופיקדון כספי במזומן או בערבות בנקאית על סך 50,000 ₪.

לאחר שהערבויות הופקדו במלואם, דן בית המשפט(כב' השופט אטדגי) בתובענה ( להעברת הסכסוך לבוררות) וזו לבסוף נדחתה בפס"ד מיום 13.6.13. בעקבות מתן פסה"ד עתרה המבקשת לפני בית המשפט (כב' השופט אטדגי) בבקשה ל"עיכוב ביצוע פקיעת צו המניעה עקב מתן פסק דין ולהותרת הצו על כנו", וזאת עד לערעור שבכוונת המבקשת היה להגיש על פסה"ד, או לפחות לתקופה של 30 יום במהלכם היא תבקש סעד זמני מבית המשפט המוסמך. המשיבה התנגדה להותרת הצו על כנו וביהמ"ש קיים דיון , במסגרתו נשמעו טענות הצדדים.

בסופו של ההליך מצא בית המשפט להותיר את הצו על כנו וזאת עד ליום 10.9.13, בכפוף לתנאים הבאים: הערבויות הקיימות תעמודנה בתוקפן להבטחת הצו הזמני; המבקשת תפקיד ערבות צד שלישי נוספת בסך של 100,000 ₪ וכן תפקיד עירבון כספי נוסף ע"ס 50,000 ₪; תוגש תביעה לגוף הסכסוך עד ליום 1.9.13.

כל התנאים התקיימו במלואם וביום 29.8.13 הגישה המבקשת את התובענה שלפניי, תובענה לסעד הצהרתי לאכיפת הסכם המכר שנחתם ביום 21.6.12.

בד בבד עם התובענה, ונוכח הפקיעה הצפויה של הצו (ביום 10.9.13) הגישה המבקשת ביום 9.9.13 את הבקשה שבכותרת נשוא החלטתי זו: "בקשה דחופה להותרת צו המניעה הזמני על כנו – והחלתו על ההליך שבכותרת או לחילופין ( למען הזהירות) בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד".

באותו היום (9.9.13), ניתן על ידי צו מניעה ארעי בבקשה, במסגרתו קבעתי כי הערבויות שהופקדו ע"י המבקשת בהליך הקודם ( הפ"ב 7711-11-12) ישארו על כנן וישמשו גם לצורך הצו הארעי שניתן על ידי.

את הבקשה קבעתי לדיון במעמד הצדדים ליום 1.10.13.

באותה החלטה הוריתי כי המשיבה תשיב לבקשה "עד 5 ימים טרם מועד הדיון". הדיון שנקבע ליום 1.10.13 נדחה פעמיים, לבקשת הצדדים, ונקבע לבסוף ליום 11.12.13. דא עקא, תשובה לבקשה הגישה המשיבה אך ביום 9.12.12 בשעות הצהריים, יומיים בלבד בטרם מועד הדיון שנקבע. במסגרת תשובתה התנגדה המשיבה להותרת צו המניעה ולחילופין עתרה להגדיל באופן ניכר את הערבויות שניתנו בגינו.

פרק הזמן הקצר לא נתן סיפק בידו של ב"כ המבקשת להגיב לתשובה, והוא עמד על זכותו זו (גם בבקשות לדחיית הדיון וגם במהלך הדיון שהתקיים ביום 11.12.13). בנסיבות אלו הסכימה ב"כ המשיבה בישיבת יום 11.12.13 לצמצם את טיעוניה אך לסוגיית גובה הביטחונות הנדרש לגישתה להותרת הצו על כנו.

טיעוני הצדדים

לטענת המבקשת, גובה הערבויות שהופקדו על מנת להבטיח את נזקי המשיבה והוצאותיה בשל הצו הזמני, נבחנו כאמור ע"י כב' השופט אטדגי בתובענה הקודמת ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים החליט כאמור להגדילם באופן מסויים ולהעמידם על השיעור בו הם מצויים כיום. עמדת המשיבה להגדלה בשיעור גבוה יותר של הביטחונות לא התקבלה ואין כל הצדקה להעלות את שיעור הביטחונות מעבר לכך. עוד הדגיש ב"כ המבקשת, כי המשיבה מוסיפה ומחזיקה בידה סך של 2,500,000 ₪ (לאחר תשלום המע"מ ששולם על חשבון העסקה) וסכום זה מהווה כ-34% מסכום התמורה עפ"י ההסכם ועולה בשיעורו עשרות מונים גם על סכום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם בשיעור של 15% מסכום התמורה (ר' ס' 20 לבקשה).

לטענת המשיבה יש להגדיל את שיעור הערבויות באופן משמעותי שכן למיטב ידיעת המשיבה אין למבקשת רכוש נוסף והיא הוקמה רק לשם העסקה וכי "מחיר הנכס גבוה כיום בכ-6 מיליון ₪ לעומת המחיר בהסכם, באופן שנזקי הנתבעת – אם הצו יישאר על כנו – עקב כך שנימנע ממנה לממש את רכושה, עולים באופן ניכר לא רק על סכום הערובות הנוכחי, אלא גם עם הסך 2.5 מיליון ₪ המחוזק עדיין בידיה" (ס' 36 לתשובה).

הצדדים חזרו על טענותיהם אלו, בפירוט נרחב יותר, במסגרת ישיבת יום 11.12.13.

דיון והכרעה

על פני הדברים, הערבויות שהופקדו מלכתחילה לצורך מתן הצו, שניתן למעשה לראשונה אך לפני כשנה (במסגרת ההליך הקודם שניהלו הצדדים בפני כב' השופט אטדגי) , ושהוגדלו בהחלטת בית המשפט לפני כחמישה חודשים בלבד ( החלטת כב' השופט אטדגי מיום 8.7.13) - נראה כי יש בהם די והותר כדי לכסות את מלוא נזקיה והוצאותיה הצפויות של המשיבה, ככל שייגרמו לה כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת.