אי.אר אם אחזקות נ' סהר

פסק דין

בפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטת כב' הרשמת ורדה שוורץ מיום 15.2.11, לפיה קבעה כי הבקשה שהגישה המערערת לביצוע תובענה על סכום קצוב, כנגד המשיב, אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק"). בהתאם לכך קבעה הרשמת כי בנסיבות העניין יש לראות בכתב התביעה ככתב תביעה בסדר דין מהיר שהוגש בבית המשפט וכי למשיב קמה החובה להגיש כתב הגנה בלבד. (ת"ת 1761-01-11).

בבסיס החלטתה של הרשמת להעברת הדיון בתובענה לסדר דין מהיר עומד הנימוק לפיו המערערת לא צרפה לכתב התביעה ראייה בכתב המעידה על התחייבות כלשהיא של המשיב, כנדרש. במסגרת החלטתה הבהירה הרשמת הנכבדה כי החלטתה ניתנה מבלי להתייחס כלל להתנגדות המתוקנת שהגיש המשיב בתיק זה, שכן אותה החלטה היתה ניתנת גם על פי ההתנגדות המקורית שהגיש המשיב.

בהתאם להחלטתי מיום 3.3.11, הגישו הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי החלטת הרשמת הנכבדה בדין יסודה, ולפיכך דינו של הערעור להידחות.

במסגרת סעיף 81א1 לחוק הנ"ל, נקבע כי אלו התביעות הבאות בתחומיו של הסעיף שעניינו: "ביצוע תביעה על סכום קצוב": (1) תביעה על סכום כסף קצוב הבאה מכח חוזה או התחייבות מפורשים שיש עליה ראיה בכתב; (2) תביעה הבאה מכוחו של חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו טמונה בהוראה מפורשת של חיקוק. ניתן להגיש בקשה לביצוען של תביעות אלה אל ההוצאה לפועל כמו פסק דין של בית משפט, בתנאי שהסכום הכלול בבקשת הביצוע לא יעלה על 50 אלף ₪, ביום הגשתה של הבקשה.

הוראה זו של סעיף 81א1 לחוק, הקובעת את החובה להציג ראיה בכתב המעידה על התחייבות כלשהיא של הנתבע, הינה זהה להוראה הקבועה בסעיף 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), המגדירה את סוג התביעות הכשירות להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, ולפיכך יש ללמוד בעניין זה גזירה שווה מההלכות שנפסקו בעניין זה בקשר עם תקנה 202 לתקנות. (ראה עוד בעניין זה בספרו של ד' בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שביעית, כרך שלישי, בעמ' 1020).

לבקשה לביצוע התובענה שהגישה ללשכת ההוצאה לפועל, צירפה המערערת כרטסת חיובים מודפסת אשר נערכה על ידה המפרטת לטענתה את טיפולי השיניים אשר בוצעו מטעמה למשיב.

ואולם, כפי שציינה נכונה הרשמת, המדובר במסמך שנערך על ידי המערערת בעצמה, ואינו כולל כל חתימה של המשיב. כן קבעה הרשמת נכונה כי לא הוגש כל מסמך אחר בכתב ידו של המשיב ולו לכאורה. בעניין זה ראה בספרו של א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 302, שם נקבע בכל הנוגע לקיומה של "ראיה בכתב" בהקשרה של תקנה 202(1) לתקנות, כי: "הכוונה היא למסמך בכתב הקשור לנתבע, העשוי על ידו או בחתימתו. אם המסמך נעשה בידי התובע עצמו, אין הוא מחייב כלל את הנתבע ואין להסתמך עליו בהליך כזה".

ניסיונה של המערערת להסתמך במסגרת עיקרי הטיעון שהוגשו מטעמה על הפסיקה שניתנה בעניין טיבה של "ראשית הראייה" שעל הבנקים לצרף במסגרת תביעות המוגשות על ידם בהליך של סדר דין מקוצר, אין בו ממש ודינו להידחות. כל שנפסק בפסקי הדין שאוזכרו על ידי המערערת (ע"א 2418/90 וכן ע"א 688/89), הוא שבשלב הגשתה של תביעת הבנק נגד לקוח, הדרישה היא מינימאלית ודי בצירוף ההסכמים ובפירוט היתרה הסופית. כך נקבע כי ההסכמים על פיהם נוהל החשבון, כתב הערבות, דפי חשבון של החודשים אשר קדמו לכתב התביעה וכן אישור בדבר שיעורי הריבית שהיו נהוגים בבנק בחודשים האחרונים מהווים מערכת מסמכים מספקת, בתביעה של בנק כנגד ערב, לצורך קיום התנאי בדבר "ראשית ראיה" ,בכתב כנדרש בתרנה 203 לתקנות. עוד נקבע באותן הלכות כי בשלב הראשוני, אין חובה על הבנק לצרף את כל ספרי הבנק הקשורים במערכת היחסים בין הבנק לבין הלקוח ודי בצירוף ההסכמים ובפירוט היתרה הסופית. (ראה בספרו הנ"ל של גורן בעמ' 303-304)

ברי כי אין בקביעות האמורות שנקבעו בהקשר של תביעות המוגשות בסד"מ על ידי בנקים כדי להשליך על נסיבות המקרה שבפניי ולא כלום.

דומני כי אף מטעמים פרקטיים, הגשתו של ערעור זה על ידי המערערת היה מיותר. הרשמת הנכבדה העבירה הדיון בתובענה לדיון בסדר דין מהיר, אשר ממילא ההליכים המתנהלים במסגרתו אינם ארוכים ומסורבלים ובירור המחלוקת במסגרת זו נעשית ביעילות ובפרק זמן קצר.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

המערערת תישא בהוצאות המשיב בערעור בסך 3,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ד' אייר תשע"א, 08 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: