אי איי אם טכנול ואח' נ' מיקרוסופט קורפו ואח'

החלטה

להכרעתי בקשה לסילוק על הסף ולחלופין לעכב הליכים נוכח קיומו של הליך מקביל המתנהל בין הצדדים בבית משפט באירלנד ונוכח ההחלטה שנתקבלה ביום 9.6.10 לפיה הסמכות לדון בסכסוך בין הצדדים מסורה לבית המשפט באירלנד.

הרקע הצריך לענין

משך שנים ארוכות שימשו המשיבות מפיצות מורשות של מוצרי המבקשת 1 בישראל. החל משנת 2003 התקשרו המשיבות עם המבקשת 2 (להלן: "מיקרוסופט אירלנד") ונחתמו ביניהן הסכמי הפצה לשנים 2003- 2004 (להלן: "הסכמי ההפצה"); הסכם ההפצה האחרון בין הצדדים הסתיים ביום 30.5.05 ולא חודש עוד.

ביום 31.5.05 פתחה מיקרוסופט אירלנד בהליכים נגד המשיבות בבית המשפט באירלנד עת הגישה "Pleanry Summons". כתב התביעה הוגש ביום 25.5.06 בו עתרה מיקרוסופט אירלנד לפיצוי בסך של 2,482,081.54$, בשל הפרת הסכמי ההפצה ומתן דיווחים ותמלוגים חסרים בנוגע לרשיונות תוכנה שנמכרו על ידי המשיבות (להלן: "התביעה האירית").

ביום 7.11.06 הגישו המשיבות את התביעה דנן לתשלום פיצוי בסך של 10,500,000 ₪, בין היתר, בשל אובדן רווחים בשנתיים שלאחר סיום הסכמי ההפצה, ירידה לטמיון של המגעים שהתנהלו למכירת השלד הבורסאי של המשיבה 1, לשון הרע ואי תשלום כספים להם היו זכאיות בהתאם להסכמי ההפצה.

ביום 9.6.10 ניתנה החלטת בית המשפט באירלנד בתביעה האירית בה נקבע, בין היתר, כי הפורום הנאות לדון בסכסוך הינו הפורום האירי; כי בהסכמי ההפצה קיימת תניית שיפוט לפיה בית המשפט האירי הוא המוסמך לדון בכל סכסוך בין הצדדים ועל הצדדים לכבד תניה זו; כי הדין האירי הוא הדין החל על המחלוקות בין הצדדים.

בנסיבות אלה עתרו המבקשת לסילוק התובענה דנן על הסף ולחלופים לעכב ההליכים בה.

להשלמת התמונה יאמר כי בין הצדדים מתנהל הליך נוסף בבית משפט זה, ת.א. 2514/05, בגדרו עתרו המשיבות לחיוב המבקשות לשלם להן פיצוי בגין נזקים נטענים כתוצאה מאי חידוש ההתקשרות ביניהן, וכן למתן צוי עשה וצווים הצהרתיים כי ניתן לבצע 'יבוא מקביל' של תוכנת מיקרוסופט (להלן: "התביעה הנוספת").

טענות המבקשות

לטענת המבקשות התביעה האירית והתביעה דנן עוסקות בסכסוך בין הצדדים ובשאלה האם הופרו הסכמי ההפצה והאם ההסכמים הסתיימו כדין. בתביעה האירית נתבעות המשיבות בעילה של הפרת הסכמי ההפצה בשל דיווחים כוזבים, ובתביעה כאן טוענות המשיבות כי לא הפרו את הסכמי ההפצה - כי דיווחיהן היו אמיתיים – וכי הסכמי ההפצה בוטלו ו/או לא חודשו שלא כדין, באופן חד צדדי וללא מתן הודעה מוקדמת.

לטענתן תניות השיפוט בהסכם ההפצה בין הצדדים חלות על מכלול היחסים העסקיים והמסחריים בין הצדדים והסכסוך כולו נובע מהסכם ההפצה. עוד טוענות המבקשות כי המשיבות בעצמן מודות שקיימת חפיפה בין ההליכים באירלנד לבין ההליכים כאן בנושא יחסי ההפצה בין הצדדים וסיומם, ואף אם לא קיימת חפיפה מוחלטת בין שתי התביעות קיימת זהות מהותית שדי בה כדי לעכב הליכים בשל הליך תלוי ועומד.

לטענתן המבחן לעיכוב הליכים הינו מבחן רחב ולא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטים בין כלל הנושאים הנדונים בהליכים השונים ודי בכך ששאלה מהותית דומה היא שעומדת להכרעה בהליכים אלה.

טוענות המבקשות כי ליבת התביעה, שישה מתוך שמונת פרקי התביעה, מדברת ביחסי ההפצה בין הצדדים ושני הפרקים הנותרים עוסקים בנושא זה בעקיפין. לטענתן ברור כי יש לעכב הדיון בששת הפרקים העיקריים והמחלוקת למעשה סבה בשאלה אם יש לעכב את כל הטענות שבתביעה או יש לברר את שני הפרקים העוסקים בתוכנית שיווק של המבקשות, ורשיונות השימוש ותשובתן חיובית כי טענות אלה הנוגעות לתוכנית השיווק והתניות שברשיונות השימוש נולדו אך ורק על רקע סיום יחסי ההפצה בין הצדדים.

טוענות המבקשות כי הסעדים הנתבעים בתביעה, רובם ככולם, נסמכים על העילות הנוגעות להסכם ההפצה בין הצדדים ולסיומו, למעט העילה של לשון הרע שהיא מינורית ואפילו לא כומתה בתביעה.

המבקשות מדגישות כי מעת שניתן פסק דין של בית המשפט האירי הקובע מפורשות כי הפורום האירי הוא הפורום הנאות לדון בטענות הצדדים, הרי שניהול ההליך כאן הוא הפרה של כללי הנימוס והכיבוד שבין הערכאות.

טענות המשיבות

תחילה טענו כי הבקשה אינה מנומקת ולא צורף לה תצהיר וכבר משכך יש לדחות הבקשה.

לגופו של עניין טוענות המשיבות כי אין בתביעה האירית או בהחלטת בית המשפט האירי מיום 9.6.10 כדי להצדיק סילוק התביעה דנא או עיכוב הדיון בה.

לטענתן חלק משמעותי מהתביעה דנן מתייחס למעשים שבוצעו לאחר סיום יחסי ההפצה ו/או אי חידוש ההסכם (שלא כדין) ואף לאחר יום 23.11.05, מועד בו הוגשה התביעה הנוספת.