אי. אי. סי. אי. אינטרנשיונל בע"מ ואח' נ' שמחי שאול ואח'

פסק דין

השופט, ד"ר קובי ורדי

לפנינו שני ערעורים ושני ערעורים שכנגד על שני פסקי דין של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט, חיים טובי) מיום 18.11.10 (ת"א 62705/05, 18016/05) ומיום 23.11.10 (ת"א 28672/06) אשר קיבל את תביעתם של המשיבים והמערערים שכנגד בע"א 12361-01-11 וכן של המשיבים והמערערים שכנגד בע"א 15407-01-11 (להלן: "המשיבים") וחייב את המערערת והמשיבה שכנגד בע"א 12361-01-11 שהיא גם המערערת בע"א 15407-01-11 (להלן: "המערערת") וכן את המפקחת בפיצוי המשיבים בגין ליקויי בנייה שהתגלו בבתי מגוריהם.

יובהר כי מדובר בשני ערעורים נפרדים שהדיון בהם אוחד (הערעורים לא אוחדו), הואיל ומדובר בערעורים שנושאם דומה – ליקויי בנייה שהתגלו בפרוייקט "אחוזת גירון", כאשר המערערת הייתה בין הנתבעים בכל התביעות נשוא הערעורים.

הרקע והמחלוקת בין הצדדים

המשיבים הינם רוכשי בתי מגורים צמודי קרקע בשכונת "אחוזת גירון" בתל מונד (להלן: "הפרוייקט"), שכונה אשר נבנתה ביוזמתה של המערערת שהינה הבעלים הרשום של המקרקעין עליהם נבנה הפרוייקט ובפיקוח המפקחת.

לאחר שהמשיבים קיבלו את החזקה בבתיהם במהלך השנים 1999-2002, החלו להופיע בהם ליקויים שכללו סדקים בקירות החיצוניים, התנפחות וקילופי צבע וחדירת מים דרך קירות הבתים.

משהקבלן של הפרוייקט (שנקלע לקשיים כלכליים והוצא כנגדו צו להקפאת הליכים) לא עמד בהתחייבויותיו כלפי המשיבים ולא תיקן את הליקויים שהתגלו בבתים, ומשהמערערת סירבה לבצע את התיקונים בבתי המשיבים, הגישו המשיבים תביעות בבית משפט קמא בה טענו המשיבים כי המערערת והמפקחת אחראיות ביחד ולחוד לתיקון ליקויי הבנייה שהתגלו בבתיהם.

מנגד, טענה המערערת כי היא אינה חבה בתיקון הליקויים הואיל והיא לא הייתה צד להסכמי הבנייה, והאחריות לתיקון חלה על הקבלן ועל המפקחת. כן כפרה המערערת בקיומם של הליקויים הנטענים, בהיקפם ובעלויות תיקונם.

חברת טמבור בע"מ (להלן: "טמבור") שהייתה ספקית הצבע לפרוייקט, וכנגדה נשלחה הודעת צד ג' על-ידי המערערת, טענה להגנתה כי החומרים לצביעת הבתים בפרוייקט לא סופקו על-ידה, וכי הליקויים הם תוצאה של כשלים קונסטרוקטיביים וביצועיים, ובשל שימוש בשיטות בנייה וצביעה לא מתאימות.

המפקחת טענה להגנתה כי שירותי הפיקוח נעשו על-ידה כראוי ובמקצועיות, ובהתאם לחבותה על-פי הסכם הפיקוח.

פסקי דינו של בית משפט קמא

תחילה, קבע בית משפט קמא בפסקי דינו כי המשיבים הוכיחו קיומם של ליקויי בנייה בבתיהם, שהלכו והחמירו במשך השנים לאחר שקיבלו את החזקה בבתים.בהמשך פסקי דינו, קבע בית משפט קמא כי המערערת והמפקחת אחראיות לנזקים שנגרמו למשיבים כתוצאה מליקויי הבנייה. לגבי המערערת, קבע בית משפט קמא כי המערערת נושאת באחריות לתיקון הליקויים, הן מכוח חבותה החוזית על-פי הסכם המכר והסכם הבנייה שנחתם בין המערערת לבין המשיבים, והן מכוח הודאתה בחיובה לבצע את תיקוני הבדק במקום הקבלן, וזאת במסגרת הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו כנגד קבלן הפרוייקט, שכן המערערת פעלה לחילוט הערבות הבנקאית של הקבלן, תוך שציינה כי חילוט הערבות נעשה לשם ביצוע תיקוני הבדק בפרוייקט.

לגבי המפקחת, קבע בית משפט קמא כי אף היא אחראית לנזקים שנגרמו למשיבים בגין ליקויי הבנייה, שכן המפקחת לא עמדה בהתחייבויותיה על-פי הסכם הפיקוח שנחתם בינה לבין המשיבים, והתרשלה בתפקידה לפקח פיקוח מקצועי קבוע על טיב העבודות והחומרים, במהלך הבנייה ואחריה.

לגבי אחריותה של טמבור לליקויי הבנייה, קבע בית משפט קמא כי המערערת לא הוכיחה את טענתה לפיה נפלו ליקויים בחומר עצמו אשר יצא מבית טמבור או כי טמבור התרשלה במילוי חובתה בהדרכת קבלן הצבע, ולפיכך דחה בית משפט קמא את טענות המערערת כלפי טמבור.

לאחר שקבע בית משפט קמא את אחריותן של המערערת והמפקחת לנזקים שנגרמו למשיבים, נדרש בית משפט קמא לחלוקת האחריות בין השתיים, וקבע, בהתחשב בטיב הליקויים, מקורם והיקפם, התנהלות הקבלן והמערערת ומחדלי המפקחת, כי האחריות להתהוות הליקויים ולתיקונם רובצת על המערערת בשיעור של 70% ועל המפקחת בשיעור של 30%.

לבסוף, דן בית משפט קמא בסוגיית הנזק, הן לגבי ליקויי המעטפת - סדקים וקילופי צבע בחזיתות הבתים, והן לגבי ליקויי האיטום, שגרמו לרטיבות בבתים.

בת"א 28672/06 (להלן: "תביעת לביא") הונחו לפני בית משפט שלוש חוות דעת מרכזיות: חוות הדעת מטעם המשיבים (להלן: "חוות דעת המומחה חיון"), חוות דעת מטעם המערערת (להלן: "חוות דעת המומחה תומר") וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (להלן: "חוות דעת ביטלמן").

לעניין הערכת עלות תיקון ליקויי המעטפת, קבע בית משפט קמא כי הוא מעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים – חיון, לפיה עלות התיקון היא בסך של 150-200 ₪ למ"ר. בית משפט קמא ביסס קביעתו זו על-כך שבמהלך העדויות שנשמעו לפניו התברר כי שלושה זוגות מהמשיבים ביצעו תיקונים בבתיהם לאחר הגשת התביעה, ועלות התיקונים בפועל הייתה נמוכה בהרבה מהערכה שניתנה על-ידי מומחה בית המשפט - ביטלמן. כן העדיף בית משפט קמא את חוות דעתו של חיון לעניין זה על-פני חוות דעתו של המומחה מטעם המערערת - תומר, שכן חוות דעתו של תומר התבססה על הצעת מחיר של קבלן צבע אחד בלבד, שלא נחקר בבית משפט קמא ולא הוכחו ידיעותיו וניסיונו.

יחד עם זאת, באשר להערכת היקף שטחי המעטפת הדורשים תיקון, העדיף בית משפט קמא את חוות דעתו של המומחה מטעם המערערת – תומר, שכן הן המומחה מטעם בית המשפט - ביטלמן והן המומחה מטעם המשיבים – חיון, לא מדדו את היקף המעטפת של הבתים והסתפקו בהערכה בלבד.