אטרש נ' אמרגי ואח'

פסק דין

רקע

לפניי מנוחות תביעות כספיות הדדיות שעניינן בהסכם לביצוע עבודות בניית המשך שלד במשק 49 במושב ברק שנכרת בין הצדדים ביום 23.02.07.

התביעה העיקרית הוגשה ע"י הקבלן, עמאד אטרש (להלן: "הקבלן") לחיוב הנתבעים (להלן: "המזמינים") בתשלום יתרת התמורה המגיעה לו ע"ס 15,000 ₪ בגין העבודות שנקבעו בהסכם, וכן לתשלום התמורה בגין עבודות נוספות שביצע לבקשת המזמינים ואשר לא נכללו בהסכם ע"ס 22,500 ₪, ובסה"כ 40,910 ₪ כולל מע"מ.

המזמינים התגוננו מפני התובענה העיקרית והגישו תביעה שכנגד לתשלום פיצוי כספי ע"ס 200,000 ₪ בגין אי השלמת העבודות המצוינות בהסכם; עיכוב בביצוע העבודות, ליקויים ופגמים בעבודות ושאר נזקים אחרים שנגרמו עקב אי מסירת אישור אכלוס (טופס 4), כמתחייב עפ"י ההסכם.

גרסת הקבלן

על-פי הנטען בתביעה העיקרית, ביום 23.02.07 נערך ונחתם בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות המשך הקמת שלד מכלונסאות ורצפה קיימים לפי תוכנית מהנדס, בתמורה לתשלום סך של 90,000 ₪ (להלן: "ההסכם").

הקבלן טוען, כי ביצע את מלוא העבודות מושא ההסכם במקצועיות ולשביעות רצונם של המזמינים. חרף האמור, לא שילמו האחרונים את מלוא התמורה המגיעה לו עפ"י ההסכם ונותר חוב בסך 15,000 ₪.

מלבד עבודות אלו, ביצע הקבלן לבקשת המזמינים עבודות נוספות שאינן כלולות בהסכם ובתוכניות בהיקף של 22,500 ₪ (להלן: "העבודות הנוספות") שגם את תמורתן נמנעו המזמינים מלשלם.

כל פניותיו של הקבלן אל המזמינים בדרישה לשלם את יתרת התמורה, לא נענו. מכאן התביעה שבפניי.

לשם תמיכה בטענותיו, הגיש הקבלן חוות דעת מומחה מטעמו שצורפה לכתב ההגנה לתביעה שכנגד (נספח ד') ערוכה ע"י המהנדס, יוסף ליברמן, מיום 21.07.08, הן ביחס לעבודות הנוספות הנטענות והן ביחס לליקויים הנטענים במסגרת התביעה שכנגד. עוד תמך הקבלן את גרסתו בתצהיר עדות ראשית מטעמו.

גרסת המזמינים

המזמינים טוענים, כי דין תביעת הקבלן להידחות, על שני מרכיביה, ודין תביעתם הנגדית להתקבל, במלואה.

לטענתם, החוב מושא התובענה העיקרית ע"ס 15,000 ₪ מהווה את התשלום האחרון שהיה על המזמינים לשלם לקבלן כנגד גמר ומסירה סופית של המבנה, כאמור בסעיף 4 להסכם. ברם, הקבלן לא קיים את חיוביו עפ"י ההסכם, לא השלים את העבודות ולא קיבל אישור בכתב מהמפקח בדבר גמר וסיום העבודות, ולכן אין המזמינים חייבים לפרוע את התשלום האחרון הנ"ל.

באשר לעבודות הנוספות, נטען כי עבודות אלו אינן מעוגנות בהסכם, ולכן הנטל להוכיחן מוטל על כתפי הקבלן. הקבלן לא השכיל להוכיח את קיומן של העבודות הנוספות ואף לא את תמורתן. הלה לא תמך טענותיו, בהקשר זה, לא בכתב כמויות ולא בתוכניות, ולא הוכיח את אופן חישוב התמורה בגין העבודות הללו. לגבי הנישות המרוקאיות אשר מהוות את המרכיב העיקרי בעבודות הנוספות הנטענות, נטען כי עבודות אלו היו כלולות בהסכם, ומשכך אין הקבלן זכאי לכל תוספת בעדן.

עוד טוענים המזמינים, כי הקבלן היפר את חיוביו עפ"י ההסכם ולא עמד בלוח הזמנים שנקבע בהסכם לעניין מועד תחילת העבודות, מועד סיומן ומשך ביצוען. סוכם בין הצדדים, כי מועד תחילת העבודה הוא ה- 23.03.07. ברם, בפועל החלו העבודות רק בחודש אפריל 2007. עוד בסעיף 5 להסכם נקבע, כי משך ביצוע העבודה הוא 4 חודשים מיום 23.03.07, היינו עד ליום 23.07.07. דא עקא, הקבלן לא עמד במועד זה וסיים את העבודות (בחלקן) באיחור ניכר. על כן, יש לחייב את הקבלן בפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם בסך 500 ₪ בצירוף מע"מ עבור כל יום של איחור. לשיטתם, מדובר באיחור של 230 ימים עד מועד הגשת התביעה שכנגד, ובסה"כ 115,000 ₪, בתוספת מע"מ מתקבל הסך של 132,825 ₪.

המזמינים מלינים בתביעה שכנגד על אופן התנהלות הקבלן וצוותו במהלך ביצוע העבודות ואשר גרמה, לטענתם, לעיכוב הניכר. כך למשל, לא ביצע הקבלן את העבודות מושא ההסכם באופן רציף והיו הפסקות ארוכות במהלך העבודות. עוד נטען, כי הקבלן נהג להתחיל את יום העבודה בשעות לא מקובלות, העסיק צוות עבודה מצומצם, ביצע פרויקטים אחרים במקביל לפרויקט מושא ההסכם והשתמש בחומרים שהמזמינים סיפקו לו לטובת פרויקטים אחרים. עוד נטען, כי הקבלן נטש את האתר ביום 20.08.07, אף שהיה כבר באיחור של חודש ימים, ורק לאחר ששיגרו לו המזמינים ביום 27.08.07 מכתב התראה באמצעות עו"ד, נאות הקבלן לחזור לעבודה. הקבלן ביקש להחתים את המזמינים על מכתב ארכה שהוא בעצמו ניסח לביצוע העבודות עד ליום 30.09.07, כתנאי לחזרתו לעבודה וסיומה, אולם המזמינים סירבו לחתום על מכתב זה ועמדו על קיום הוראות ההסכם בעינן. נטען, כי גם לאחר שובו לעבודה באתר, המשיך הקבלן להיעדר מהשטח ולא עמד בלוח הזמנים שנקבע בהסכם.

המזמינים מוסיפים וטוענים, כי הקבלן התחייב עפ"י ההסכם להמציא כבר במעמד החתימה אישור בדבר היותו קבלן רשום. לטענתם, הקבלן לא עמד בהתחייבותו זו והמציא אישור שכזה רק לאחר ביצוע התשלום הראשון. או אז, הופתעו המזמינים לגלות, כי הרישיון שהומצא אינו רשום ע"ש הקבלן. בהעדר אישור של קבלן רשום, כאמור, נבצר מהמזמינים לקבל לידיהם אישור אכלוס למבנה. עקב כך, לא ניתן היה לחבר את דירת מגוריהם בחיבור של קבע לחשמל, ולא ניתן היה להפעיל את יחידות הנופש שהקימו המזמינים ואשר היו מיועדות להשכרה. כתוצאה מכך, נגרם למזמינים הפסד הכנסה צפויה מהפעלת יחידות אלו בסך של 50,000 ₪. עוד עתרו המזמינים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 25,000 ₪, וכן פיצוי בגין אובדן הכנסה מעסק גינון בסך 30,000 ₪.

מוסיפים המזמינים וטוענים, כי הקבלן לא השלים את מלוא העבודות כפי שנקבע בהסכם. עוד נטען, כי הקבלן ביצע את העבודה בצורה רשלנית והותיר בנכס ליקויים שחלקם בעלי אופי מסוכן. המזמינים הגישו חוות דעת הנדסית מטעמם ערוכה ע"י המהנדס, משה מלכה, מיום 14.01.08, אשר העריך את עלות תיקון הליקויים וההשלמות בסך של 78,771 ₪. המזמינים טוענים, כי מסרו בידי הקבלן רשימה של השלמות וליקויים ביום 05.10.07, אולם מדובר, לטענתם, ברשימה חלקית בלבד שהוכנה ע"י הנתבע 1 בעצמו, תוך הפניית הקבלן אל המפקח מטעם המזמינים לקבלת הערותיו. עוד נטען, כי המפקח הוזמן ע"י הצדדים בתחילת חודש נובמבר 2007 לבדיקת העבודה לצורך ביצוע השלמות דרושות ותיקון הליקויים הקיימים. ברם, הקבלן נענה באופן חלקי לדרישות המפקח וביצע ביום 15.11.07 תיקונים בודדים במבנה.

לחלופין, בהנחה כי טענות הקבלן שבתביעה העיקרית תתקבלנה, באופן חלקי או מלא, הרי שעומדת למזמינים טענת קיזוז, מהכספים המגיעים להם בגין האיחור במסירה עפ"י ההסכם, ההשלמות הדרושות והליקויים הקיימים בעבודות.