אטרש ואח' נ' אלאטרש

החלטה

לפניי בקשה למחיקת תביעה על הסף.

התובעים, הזוכים על פי צוואתו של המנוח עבד אל כרים סלימאן אטרש ז"ל (להלן:"המנוח"), הגישו תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידו של הנתבע ממקרקעין שהוגדרו בכתב התביעה כחלק מגוש 4344 חלקה 15 (להלן:"המקרקעין"). לטענתם, התיר המנוח, עוד בחייו, לנתבע להקים במקרקעין דירה ומאז מתגורר הנתבע עם משפחתו במקום. אלא מאי? ביום 6.9.07, בעת שהמנוח היה עוד בחיים, נערך בינו לבין הנתבע הסכם פינוי (להלן:"ההסכם") לפיו התחייב הנתבע לפנות את הדירה עד ליום 6.9.11 וזאת כנגד קבלת סך של 50,000 דולר ששולמו לו במעמד החתימה על ההסכם. חרף כל האמור לא סילק הנתבע ידו מן המקרקעין ומכאן התביעה.

כאן המקום לציין כי בהסכם הוגדר המנוח כבעלים של חלק מחלקות 15,17,18,19 בגוש 4344. מקרקעין אלה הוגדרו בהסכם כ"חלקה". הנתבע התחייב בהסכם לסלק ידו מן הדירה המצויה על גבי "החלקה".

במסגרת בקשה זו טוענת ב"כ הנתבע כי בעוד שכתב התביעה נטען כי למנוח זכויות במקרקעין המוגדרים כחלקה 15 בגוש 4344 הרי שבפועל מצויה הדירה בחלקה 19 בגוש 4344 ועל כן אין התובעים זכאים להורות על סילוק ידו של הנתבע ממקרקעין שאין להם, על פי האמור בכתב התביעה, זכויות כלשהן.

התובעים טוענים כי דין הבקשה להידחות. ראשית, נאמר כי מדובר בטעות ברישום שלגביה נוהלו הליכים משפטיים לפני שנים. לטענתם, קבע בית המשפט כי בעוד שנרשם כי המנוח מחזיק בחלקה 15 הרי שבפועל הוא מחזיק בחלקות 17 או 19. מכל מקום, גם לטענת התובעים אין חולק כי ההליכים המשפטיים לא הסתיימו בתיקון הרישום שכן חלק מבעלי המקרקעין שהיו צד להליך המשפטי ביצעו תיקון של הרישום שנטען שהינו שגוי אולם המנוח לא היה צד להליכים אלה (סעיף 5 לתגובת התובעים). עוד טוענים התובעים, כי התביעה אינה מבוססת אך על נסח הרישום כי אם גם על ההסכם שהנתבע חתום עליו ומנוע להתכחש לתוכנו. על פי הסכם זה, המנוח הוא בעל המקרקעין עליה מצויה הדירה – יהא מספר החלקה עליה מצויה הדירה אשר יהא – וכי הנתבע מתחייב עד למועד מסוים לסלק ידו מן הדירה. בנסיבות אלה, נטען, יש בזכויות המוקנות למנוח מכוח ההסכם כדי להפוך את המנוח וחליפיו ל "מי שזכאי להחזיק במקרקעין" וככאלה "זכאים לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

דיון והכרעה

דין הבקשה להידחות.

זכות התביעה של התובעים אינה מבוססת רק על נסח רישום כי אם גם על ההסכם. בהסכם מוגדרת ה-"חלקה" עליה מצויה דירת הנתבע כך: " חלק מחלקות 15,17,18,19 בגוש 4344". הנתבע חתום על ההסכם והוא מנוע מלכפור באמור בו. נמצא, כי בין שהדירה מצויה על גבי חלקה 15 ובין שהיא מצויה על גבי חלקה 19, שתי חלקות אלה מוגדרות במסגרת ההסכם כחלקות עליהן מצויה דירת הנתבע; אותה דירה שהנתבע התחייב לסלק ידו הימנה.

הסכם זה – ולא רק נסח הרישום והאמור בו – יכול לשמש מקור לזכותו של המנוח ויורשיו להחזיק ב"חלקה" כהגדרתה בהסכם ולגבי זכותם לדרוש ממי שלשיטתם אינו מחזיק ב"חלקה" כדין לסלק ידו ממנה. נוכח האמור, לא נמצא כי נפל פגם בעילת התביעה.

הטעם היחיד לפגם נעוץ בכך שבכתב התביעה נקובה חלקה 15 שלגביה נטענה הטענה כי הנתבע יושב בה שלא כדין בעוד שהלכה למעשה מדובר בחלקה 19. ברם, לטעמי מדובר בטעות הניתנת לתיקון באופן המאפשר העמדת עילה על מכונה שכן ההלכה היא כי בית המשפט יעדיף לעולם לאפשר תיקון התביעה על מנת להצילה ממחיקה על פני הסעד של מחיקה שהינו צעד דראסטי הננקט רק בנסיבות חריגות ומקום בו גם תיקון כתב התביעה לא יוכל להצילו מכליה.

בהתחשב בתוצאת ההליך ובכך שספק אילו היה צורך בדיון בהליך זה אלמלא מחדל התובעים, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ב, 20 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: