אטרקצי נ' דוברובינסקי

פסק דין

1.לפניי תביעה שטרית שעניינה ששה שיקים אשר הוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ מספר 2203189102.

בהתנגדות לביצוע השיקים אותה הגישה הנתבעת, טענה, כי השיקים האמורים הינם חלק מסדרת שיקים אותם הכינה הנתבעת על מנת למסור לאדם בשם אוריאל פרסר, אשר ביצע בעבר עבודת שיפוצים בביתה ועם הזמן הפך לבן בית בביתה. פרסר ביקש מהנתבעת את השיקים בתמורה לשיקים חלופיים שייתן לה, לטענתו עקב מצוקה שנקלע אליה, זאת על מנת להראות תנועות חיוביות בחשבון הבנק שלו.

הנתבעת הכינה שיקים לבקשת פרסר, אלא שביקשה תחילה, כי ימסור שיקים נגדיים

השיקים הנגדיים לא נמסרו, אלא למחרת היום ואז בשל העובדה שחששה של הנתבעת ובעלה גבר, ביקשו מפרסר לפני שהם מעבירים לו את השיקים, לבדוק תחילה את השיקים של פרסר. ואמנם, טרם העברת השיקים לידי פרסר הועברו על ידו מלוא השיקים והשיק הראשון הופקד על ידי הנתבעת. אלא ששיק זה חולל. הנתבעת ניסתה להשיג את פרסר, אך לא הצליחה ואז הסתבר לה כי השיקים שהכינה עבור פרסר ושמה במגירה נעלמו מהמגירה. לאור האמור, נתנה הנתבעת הוראת ביטול לכל השיקים שרשמה וכן פנתה להגיש תלונה במשטרה.

2.לטענת הנתבעת, לא קיבלה הודעת חילול בנוגע לכל השיקים ולכן היא פטורה מלשלמם. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי משנגנבו השיקים, היא אינה חייבת לשלמם. עוד טוענת הנתבעת בנוגע לאחיזתו של התובע בשיקים. לטענתה, לא ברורה מערכת היחסים שבין התובע ובין פרסר, אך בנסיבות העניין והיות ופרסר נקלע לקשיים היה על התובע לבדוק מה מצבו של פרסר ונטילת השיקים בסכומים כה גבוהים בלא בירור מוקדם הינה עצימת עיניים למתרחש.

3.לאחר שהתקבלה התנגדות הנתבעת, מסר התובע את גרסתו בתצהיר עדות ראשית אותו הגיש ובתצהיר בתו אשר הוגש אף הוא.

לטענת התובע, בתו ביקשה לערוך שיפוצים בביתה על מנת להתאימו לנכה, זאת בסיוע המוסד לביטוח לאומי.

התובע התקשר עם פרסר על מנת שיבצע השיפוץ בבית הבת תמורת סכום של 107,000 ₪, אשר שולמו לפרסר מראש. השיק נפרע, אך פרסר לא החל בביצוע עבודות השיפוץ. פניות התובע לפרסר על מנת שיתחיל בשיפוץ לא נענו, כאשר פרסר מוסר, כי החברה שבבעלותו נמצאת בקשיים וייתכן ולא יוכל לבצע את השיפוץ. פרסר הציע לתובע לקחת את השיקים נשוא התובענה תמורת השיק שנפרע ובלית ברירה נאות לכך התובע. אביו של אוריאל, מרדכי פרסר, חתם כערב לפרעונם של השיקים.

לאחר שהופקדו השיקים התברר לתובע, כי השיקים חוללו וכי לא יוכל להיפרע מאת פרסר.

לטענת התובע, הוא אוחז כשורה בשיקים והוא זכאי להיפרע מהם.

4.בישיבת ההוכחות שהתקיימה העידו התובע ובתו מטעמו והנתבעת העידה לעצמה. הצדדים סיכמו בתום הדיון.

5.טענתה הראשונה של הנתבעת הינה כי לא קיבלה הודעת חילול בנוגע לשיקים האמורים.

לתצהירי העדות הראשית מטעמו צירף התובע מכתב התראה ששלח לנתבעת לאחר שחוללו שלושת השיקים הראשונים (ועוד בטרם הגיע מועד פירעון יתר השיקים). הנתבעת השיבה למכתבו זה של התובע וציינה, כי מדובר בשיקים גנובים.

6.לאור האמור, כאשר הנתבעת נתנה הודעת ביטול בנוגע לשיקים וטענותיה בנוגע לשלושת השיקים הראשונים מעידות על כך שאין בדעתה לפרוע את השיקים, הרי שלא מצאתי מקום לפטור הנתבעת מפירעון השיקים בשל אי מתן הודעת חילול בנוגע לשלושת השיקים המאוחרים.

7.בפתח ישיבת ההוכחות העלה התובע טענה נוספת והינה הטענה למעשה בית דין, לאחר שתביעה נוספת שהוגשה נגד הנתבעת בגין שיקים נוספים אשר נגנבו על ידי פרסר לטענתה, התקבלה.

בהחלטת ביניים שניתנה במהלך הדיון דחיתי את הטענה, כאשר ציינתי בהחלטתי, כי על מנת להכריע בבקשה, לא די היה בצירוף פסק הדין, אלא ראוי היה שיובאו לפני בית המשפט גם טענות הצדדים שם על מנת שבית המשפט יראה, כי אכן קיימת זהות בין הטענות שהוכרעו שם ובין הטענות שלפניי, זאת בפרט, כאשר בית המשפט שם קבע כי לא הורם הנטל ולא דחה את גרסת הנתבעת שנטענה לגופה.

ב"כ הנתבעת אף טען מפורשות, כי באותו הליך הובאו ראיות הרלוונטיות הספציפיות להליך שם והן שהביאו בין היתר להכרעה.

לפיכך והיות וגם לאחר שמיעת הראיות לא הובאו לפניי מסמכים שיסייעו בהכרעה בבקשה, הרי שהחלטת הביניים שניתנה ביום 12.5.13 בעינה עומדת.

8.הטענה העיקרית הטעונה הכרעה בתיק דנן הינה האם השיקים נשוא התובענה נגנבו מאת הנתבעת ומה מעמדו של התובע ביחס לשיקים הנדונים, כאשר השאלה האחרונה טעונה הכרעה בעיקר לצורך שאלת נטלי ההוכחה וכמות הראיות הנדרשת לשם הוכחת טענת הנתבעת.