אטראד נ' מירס תקשורת בע"מ ח.פ. 512615967 ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס של 7,200 ₪ שהגיש התובע בגין חיובו ע"י הנתבעות 1-3 שלא כדין, לטענתו.

להלן עיקר טענותיו של התובע, כפי שבאו לידיו ביטוי בכתב התביעה :

א. בזמנים הרלוונטיים לתביעה התובע היה מנוי בחברת התקשורת "מירס". בחודשים 7.10 ועד 11.10 הוא קיבל חשבוניות מנופחות, דבר שהביא אותו לביטול הוראת הקבע.

התובע היה מנותק משירותי התקשורת לשני קווי הטלפון שלו במשך יותר מ- 3 חודשים דבר שגרם לו נזקים ואי נעימות בפני מכריו. בפנייתו למרכז השירות של הנתבעת, נודע לו, שהוא חייב בסך של 1,603 ₪ עבור 3 חשבוניות לחודשים 10, 11 ו- 12 לשנת 2010, למרות שהיה מנותק.

ב. התובע בירר את רכיבי החשבוניות עם נציגת השירות של הנתבעת 1 וזו הסבירה כי חשבונו חויב ע"י הנתבעות באמצעות "פורט אינטרנטי" בגין הודעות כתובות (s.m.s) (להלן: "הודעות כתובות או מסרונים"). התובע ביקש תדפיס הודעות נכנסות לשני מספרי הטלפון שלו אותו צירף לכתב התביעה וסימן כנספח א/3.

התובע טען כי אין לו מחשב נייד או נייח ואין לו אינטרנט והכחיש כי הוא ו/או מי בני משפחתו, ביקשו ו/או התקשרו לשם קבלת שירות כלשהו מהנתבעות 2 ו -3.

לטענתו היה על הנתבעת 1 לתת לו הגנה ולמנוע מהנתבעות 2 – 3 ומספקים אחרים לשלוח לו הודעות כתובות למכשיר הטלפון, בניגוד לרצונו וללא הסכמתו.

ג. התובע ביקש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום סך של 1,600 ₪ עבור נזקיו כתוצאה מחיובו בניגוד לחוק בנוסף לפיצוי בגובה 3,000 ₪ בגין ניתוקו במשך 3 חודשים. בנוסף ביקש לחייב את הנתבעות 2 ו-3, ביחד ולחוד, בסך של 600 ₪ בהם חויב עבור משלוח הודעות ה- SMS בנוסף לפיצוי בגובה 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, לטענתו, כתוצאה מהתנהגותן.

בכתב הגנתה, דחתה הנתבעת 1 את טענות התובע כי חויב עבור חודשים בהם היה מנותק משירותיה, וציינה כי בבדיקתה עלה כי התובע היה מנותק משירותיה החל מיום 7.12.2010, וחויב עד מועד זה בלבד. התובע נותק עד 9.2.2011 בעקבות חוב על סך 1,603 ₪ ומשהוסדר החוב, הוא חזר מחדש למערכותיה.

הנתבעת 1 דחתה את טענת התובע כי אין ברשותו מחשב נייד/ נייד או אינטרנט לצורך רישום לשירותי ספק התוכן ועל פי מידע שקיבלה לטענתה מהנתבעת 2 ו -3, התובע ביצע את פעולותיו ממספר כתובות מחשב - I.P. (אותם ציינה בכתב הגנתה).

הנתבעת 1 הסבירה כי הודעות התוכן מתקבלות אצל מנוי מסוים בעקבות רישום ראשוני שלו לספק תוכן כלשהו, ולא ניתן לקבל שירות זה מבלי להירשם אליו. הנתבעת הוסיפה כי היא משמשת מתווך בלבד להעברת הודעות התוכן ואין לה אפשרות טכנית לחסום את המנויים מלקבל הודעותs.m.s. הנשלחות במסגרת שירותי תוכן, שהוזמנו על ידם.

לאחר פניית התובע, הנתבעת פנתה לספקי ההודעות וביקשה את ניתוקו משירותיהן ובאותו מעמד קיבלה מידע לפיו בוצע רישום ממכשירו של התובע לשירותי התוכן.

הנתבעת 1 הסבירה כי עפ"י מידע שקיבלה מספקיות שירותי התוכן, בעת הרישום לשירות, נדרש הנרשם למלא את פרטי מס' המכשיר אשר בידיו. כעבור מספר דקות שולחות ספקיות התוכן, הודעת s.m.s. למספר הטלפון אותו הזין הנרשם. בהודעה מצוין קוד אישי, שיש להזין באתר השירות על מנת להתחבר לשירות ולאשר את התקנון באתר השירות.

בנספח ג' מפנה הנתבעת 1 להתכתבות שלה עם הנתבעת 2 (חברת מיקרופיי), לפיה הרישום לשירותי הנתבעת 2 בוצע ביום 30.7.2010 וביום 6.8.10. מדובר ברישום למאגר טריויה כאשר הלקוח מקבל כל שבוע שאלה בעלות של 15 ₪ ואם מתחיל לענות על שאלות הוא משלם על כל שאלה נוספת 1 ₪.

בכתב הגנתה הסבירה הנתבעת 3 כי היא משמשת כצינור מקשר בין חברת הסלולר לבין אלפי ספקי תוכן שונים. הנתבעת 3 מספקת ממשק מחושב להעברה אוטומטית של שידורי s.m.s. ושידורי תוכן אחרים מאת ספקי תוכן אל חברות הסלולר אשר משרדות את המידע אל מנוייהן.

התובע אומנם לא הזמין כל שירות מהנתבעת 3, אלא שהוא או מי מטעמו, התקשר עם אחת מלקוחותיה, ספקית התוכן "בולסטאר", נרשם לשירות, קיבלו ושילם עבורו.

חברת "בולסטאר" סיפקה לתובע שירותי תוכן בנושא קידום אתרים. לתובע נשלחו "טיפים" (באמצעות הודעות כתובות) לטלפון הסלולארי והוא חויב בגין טיפים אלו.

הנתבעת 3 חזרה על דרך הרישום לספקית התוכן, כפי שזה הובא בסעיף 7 לעיל, הפנתה לתדפיס אתר האינטרנט של חברת "בולסטאר", וטענה כי בדף האינטרנט צוין בפירוש כי השירות, אליו נרשם התובע, כרוך בתשלום.

השירות סופק לתובע עד ליום 17.11.2010 ולאחר מועד זה הוא נחסם לקבל את שירותי התוכן. סך כל התשלום שגבה ספק התוכן "בולסטאר", באמצעות הנתבעת 2, מסתכם בסך של 130 ₪.