אטיה נ' מדינת ישראל -משרד הבריאות

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן- הועדה) לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד- 1994 (להלן- החוק) מיום 30.10.12 אשר פסקה למערער 29% נכות.

2.בדיון שהתקיים בפני הסכימה המדינה להשיב את עניינו של המערער לדיון בועדה בנושא ליקוי השמיעה ואילו המערער הודיע כי הוא מוותר על טענותיו בנושא הנפשי. לפיכך , יש לבחון טענות המערער בתחום אף אוזן גרון ובתחום האינדוקרינולוגי.

תמצית טענות המערער-

3.הועדה שגתה בהתייחסותה הלאקונית להערכת הנכות שניתנה למערער ע"י מומחה למחלות א.א.ג , ד"ר מרדכי הימלפרב וכן לא נמקה החלטתה לפסוק למערער אחוזי נכות אחרים מאשר נקבע על ידי ד"ר הימלפרב.

4.בהערכת נכותו קבע ד"ר הימלפרב כי המערער סובל מצרידות בגינה זכאי הוא ל- 10% נכות לפי סעיף ליקוי 71(1)(ב)(2) דהיינו, צרידות ניכרת ואילו ד"ר נועם פרט אשר מונה כמומחה א.א.ג מטעם הועדה המליץ לקבוע כי המערער סובל רק מ 5% נכות בשל צרידות קלה בלבד, לפי סעיף ליקוי 71(1)ב(1)- המלצה אשר התקבלה ע"י הועדה.

5.בהמלצת ד"ר פרט מיום 24.10.12 לא נמצא הסבר ראוי מדוע מסתייג הוא מהמלצת ד"ר הימלפרב. כמו כן הועדה לא הסבירה מדוע ביכרה לקבל את המלצת ד"ר פרט ולא את המלצת ד"ר הימלפרב וזאת בניגוד לדין.

6.המערער התלונן מפורשות בפני ד"ר פרט ובפני חברי הועדה כי הוא נושך את הלשון באופן קבוע מבלי להזכיר את בעיית הדיבור, אך תלונה זו לא נבחנה כדבעי ע"י ד"ר פרט.

7.כמו כן, עצם מינויו של ד"ר פרט כמומחה א.א.ג מטעם הועדה מהווה טעם נפגם שכן ד"ר פרט מונה למומחה א.א.ג גם במסגרת הועדה הרפואית מדרג ראשון ומכאן שמינויו כמוהו כמינויו לערכאת ערעור על עצמו.

8.עוד נטען כי הועדה שגתה עת קבעה כי הגידול השפיר אשר התפתח בבלוטת התריס, אינו קשור לתחלואת הגזזת ואינו מוכר במסגרת חוק הגזזת.

9.חוק הגזזת מגדיר בתוספת הראשונה כי רק גידול צוואר ממאיר מוכר כמחלה במסגרת החוק עם זאת , במקרה דנן אין מדובר בגידול שפיר עצמאי אשר התפתח בצוואר המערער כי אם גידול אשר על פי התיעוד הרפואי ועל פי חוות דעת האנדוקרינולוג ד"ר אוחיון , התפתח כתוצאה מ-37 הקרנות שעבר המערער לצורך הטיפול בגידול הממאיר שנתגלה במיתרי הקול בצוארו.

10.הגידול השפיר אשר התגלה אצל המערער בבלוטת התריס מהווה נזק משני ברור אשר נגרם כתוצאה מהגידול הממאיר במיתרי הקול - גידול אשר הוכר על ידי הועדה. מכאן שהגידול בבלוטת התריס מהווה נזק משני בר הכרה במסגרת חוק הגזזת שאינו שונה מכל נזק משני אחר.

11.לסיום נטען כי הוועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר אוחיון הקובעת כי הגידול בבלוטת התריס מהווה תוצאה ישירה לטיפול הקרנות הרנטגן שעבר לצורך הטיפול בגידול הממאיר במיתרי הקול , וזאת בניגוד לדין.

תמצית טענות המדינה-

12.בתחום א.א.ג - המערער קובל על כך שהועדה לא התייחסה כדבעי לחוות דעתו של ד"ר הימלפרב, אולם מומחה א.א.ג מטעם הועדה, ד"ר פרט, ערך בדיקה מקיפה למערער, שמע את ב"כ והתייחס לתלונות המערער והמלצות ד"ר הימלפרב.

13.ד"ר פרט התייחס לחוות דעתו של ד"ר הימלפרב ולתלונות המערער באופן מקצועי ראוי וסביר, עם זאת ד"ר פרט חלק על ממצאיו של ד"ר הימלפרב באשר לסעיף הליקוי ולגובה אחוזי הנכות בהחלטה סבירה ומנומקת וזאת לאור ממצאי בדיקתו.

14.אשר לטענות המערער בדבר חוות דעתו של ד"ר פרט, ד"ר פרט הינו מומחה א.א.ג ובעל מינוי של רופא ועדה. הועדה מפנה תובעים לד"ר פרט לשם בדיקתם בתחום הא.א.ג בלבד, תחום מומחיותו של ד"ר פרט, כאשר לאחר מכן מועבר סיכום בדיקתו בכתב לועדה המפנה. עם זאת הועדה היא אשר מחליטה אם לאמץ את קביעותיו של ד"ר פרט, אם לאו.

15.ד"ר פרט הינו רופא היחיד בתחום א.א.ג בו נעזרת הוועדה, לאור מיעוט המקרים בהם מוקרני גזזת טוענים למחלות א.א.ג עקב הטיפול בהקרנות.

16.עוד נטען כי הטענה כנגד מינויו של ד"ר פרט הועלתה לראשונה במסגרת הודעת הערעור ולא במעמד הבדיקה, חרף העובדה כי המערער היה מיוצג במעמד הבדיקה. ככל שחפץ המערער להלין כנגד מינויו של ד"ר פרט, מן הראוי כי היה עושה זאת בהזדמנות הראשונה דהיינו, במעמד הבדיקה.

17.בתחום האנדוקרינולוגי- הועדה התייחסה לממצאי חוות הדעת אך חלקה על המלצותיה. על פי המסמכים שהוגשו ואבחנת הועדה , לא מצאה הועדה קשר סיבתי בין המחלה המוכרת בחוק – סרטן הלוע , לבין הקישורית השפירה ממנה סבל המערער.