אטיאס נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהושתה על המבקש.

ביום 16.4.14 סמוך לשעה 09.30 נהג המבקש את רכבו בעיר חולון והתקרב למעבר חצייה סמוך לרחוב ויצמן 19. באותה עת חצה את מעבר החצייה הולך רגל. המבקש נהג בחוסר זהירות ופגע בהולך הרגל וגרם לו חבלות של ממש ( בין היתר חבלת ראש). בעקבות מעורבותו של המבקש בתאונה, נערך לו שימוע בפני קצין משטרה ורישיונו נפסל ל-60 יום.

המבקש טוען כי עומד לזכותו וותק נהיגה של 31 שנים והוא נהג מקצועי. לטענתו, עברו התעבורתי אינו מכביד. עוד נאמר בבקשה כי הולך הרגל "התפרץ לכביש" משטח מת ומדובר בתאונת דרכים בלתי נמנעת. בטיעונים בע"פ צמצמה ב"כ המבקש את היקף המחלוקת לעניין עברו התעבורתי בלבד וכפי שיפורט להלן, בצדק.

מנגד, טוען ב"כ המשיבה כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל שכן המבקש נוהג משנת 83 ואין לחובתו 4 הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט אלא 30 הרשעות קודמות ובהן ( משנת 2008) עבירה דומה בנסיבות שהצדיקו ברירת משפט בלבד.

דיון והכרעה

תכלית הליך הפסילה המנהלית נועד להגן על ציבור המשתמשים בדרך מפני מי שנתפס כנהג שהמשך נהיגתו יש בה כדי לסכן את הציבור. מסוכנות זו נלמדת הן מעבר תעבורתי והן מנסיבות המקרה.

כידוע, נקבע בפסיקה כי מעבר החצייה הוא "מבצרו של הולך הרגל". כעולה מחומר הראיות, המבקש פלש למבצר זה ברגל גסה. המבקש בחקירה במשטרה מציין כי לא ידוע לו על גורם כלשהו שהפריע לו לראות את הולך הרגל (הודעה מיום 16.4.14 ש' 72-73). הוא לא זוכר אם היו רכבים לפניו ( ש' 70-71). הוא נשאל איך ראה את הולך הרגל לפני התאונה והשיב "לא יודע איך זה קרה" (שו' 66-67). אזכיר כי על פי דין, לא זו בלבד שקיימת חובה לעצור ולתת זכות קדימה להולכי רגל על מעבר חצייה (תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה) אלא יש גם צורך להאט לפני מעבר החצייה ( תקנה 52 (6) לתקנות התעבורה). המבקש טען אמנם כי פסי החצייה היו דהויים אולם אישר בה בעת כי דבר קיומו של מעבר חצייה במקום ידוע לו. לטעמי, מי שמעיד על עצמו כי הוא נוסע ברחובה של עיר מבלי להבחין בהולך רגל החוצה במעבר חצייה תוך שלילת גורמים חיצוניים או אחרים שהיו עשויים למנוע את התאונה או לתרום להתרחשותה אינו יכול אלא להיחשב כנהג מסוכן. העובדה שהמבקש הוא נהג מקצועי מצדיקה התייחסות מחמירה יותר ולא מקלה יותר( ראו: רע"פ 698/14 אלג'בור נ' מ"י ( לא פורסם)).

כאמור, ניתן ללמוד על מסוכנות בנהיגה גם מעבר תעבורתי. המבקש נוהג משנת 83 ולחובתו 30 הרשעות קודמות – ולא 4 בלבד כפי שצוין בבקשה – כאשר לענייננו נרשמו לחובתו הרשעות של אי ציות לתמרורים ועבירה דומה ( מסוג ברירת משפט) של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה ( שנת 2008). אמנם, מדובר על עבירה שנעברה בנסיבות חמורות פחות מן העבירה המיוחסת למבקש בהליך זה שכן איש לא נפגע. אולם יש לזכור כי תאונות רבות הן פרי צירוף מקרים אשר רשלנותו של הנוהג ברכב מהווה חוליה חשובה בשרשרת הסיבתית. העובדה שבאותו מקרה משנת 2008 היה כזה בו לא נפגע אדם אין בה כדי למעט מן המסוכנות המגולמת בעבירה זו.

סיכומם של דברים: כמפורט לעיל, לא מצאתי מקום לקבל מי מנימוקי הבקשה. אף לא מצאתי טעם אחר הפוגם בהחלטת הקצין הפוסל. בנסיבות אלה הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ד, 07 מאי 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: