אטיאס נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בפני ביהמ"ש השלום לתעבורה תל-אביב יפו (כב' השופטת נעה פראג) בכך שביום 5.2.09 בנוהגו בחוצות העיר רמת גן במעבר חציה, דרס את הגברת אביבה דעבול כבת 76 אז, בעת שחצתה כאמור את מעבר החציה.

הנאשם בקלות ראש נהג בדרך, לא איפשר להולכת הרגל כאמור שוב הפעם, לחצות במעבר חציה, הפילה ארצה, היא נחבלה ואושפזה בבית החולים 5 ימים.

בית משפט קמא גזר לו עונש של קנס בשיעור של 2,000 ₪, פסילה מותנית וכן פסילה בפועל לתקופה המינימלית האפשרית של 3 חודשים.

על כך מערער המערער וכסיוע לערעורו מציג הוא בפני ביהמ"ש מסמכים תעודות הוקרה ותעודות רפואיות אשר מצביעות אכן על נסיבות אישיות קשות מצד אחד מבחינה רפואית הקשורות בנכותו של המערער ומנגד מצביעות על כך שמדובר באיש מאוד חיובי, אדם ראוי המעניק רבות לחברה במסגרת עבודתו ובכלל.

במסגרת הערעור סובר ב"כ המערער שבשל צד הזכות העומד למערער, על ביהמ"ש להתערב בגזר דינו של ביהמ"ש קמא ולהפחית את הפסילה בפועל לפסילה קצרה יותר מתחת למינימום שקבע החוק.

המדינה מתנגדת לאמור בערעור וסבורה שעונשו של בית משפט קמא מידתי ומאוזן. לחובתו של המערער הציגה המדינה גיליון הרשעות המצביע על כך שבמשך 39 שנות נהיגתו של המערער לחובתו 17 הרשעות בדין בהן אף מהשנים האחרונות, עבירות המצביעות על סיכון כגון נהיגה באור אדום, מהירות מופרזת, ונהיגה משאל לקו הפרדה רצוף בדרך.

יש לזכור שאינני דן בעונשו של המערער. יכול ולו הייתי גוזר את דינו היתי אולי מקל בעונשו יותר ממה שפסק בית משפט קמא. אבל חזקה עלי הלכתו של בית המשפט העליון שאל לה לערכאת הערעור לשים עצמה במקום הערכאה הדיונית וכי ערכאת הערעור תתערב בחומרת עונש שהוטל על ידי ביהמ"ש קמא רק מקום והענישה שם מצביעה על סטיה ברורה ממדיניות הענישה הראויה. בהקשר זה טען בצדק ב"כ המדינה שקביעה שעונש פסילה מינימלית על פי חוק הינו עונש הסוטה ממידת העונש ההולמת במידה קיצונית הינה איפכא מסתברא.

הערעור נדחה.

לבקשת ב"כ המערער ובהסכמת ב"כ המדינה, עיכוב ביצוע עונש הפסילה ימשך עד 31.10.10 וב- 1.11.10 יפקיד המערער את הרשיון במזכירות בית משפט לתעבורה בתל-אביב.

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"א, 16/09/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: