אטיאס נ' בן-שושן ואח'

פסק דין

בפניי ערעור שהגיש המערער על החלטת כב' הרשם יגאל נמרודי מיום 20.6.10, לפיה ניתנה למשיבים הרשות להתגונן במסגרת התנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידם בתיק שנפתח על ידי המערער. ערעורו של המערער נוגע רק לרכיב ההחלטה לפיו נתקבלה בקשתם של המשיבים להארכת מועד להגשת ההתנגדות (ת"ט 34761-12-09).

בהתאם להחלטתי מיום 19.9.10, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

אין חולק כי הוגשה על ידי המשיבים בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

במסגרת תצהירו של המשיב 1, שהוגש בתמיכה לבקשה , נטען על ידו כי רק ביום 7.12.09, נודע לרעייתו מהבנק כי חשבונה עיקול במסגרת תיק הוצל"פ. כפי טענתו, נזכר כי באחד מן הימים לפני כן, אישר טלפונית לבתו הקטינה בת ה – 12.5, לקבל לידה מסמכים מדוור שהגיע לביתם. לדבריו, הדבר נשכח מזיכרונו וכלל לא סבר כי מדובר במסמכי הוצל"פ. כן לטענתו, עת נודע לו על העיקול בחשבון הבנק של רעייתו, שאל את בתו הקטינה לגבי המסמכים שקיבלה לידיה מהדוור וזו השיבה כי הניחה את המסמכים בחדרה.

עוד הוסיף וטען המשיב 1 בתצהירו כי ע"ג אישור המסירה לא נרשם כי זו בוצעה לידי קטינה בת 12.5 שנים. כפי טענתו, באישור המסירה נכתב כי הוא זה אשר לכאורה קיבל לידיו את האזהרה ביום 4.11.09, וכי הוא זה אשר לכאורה חתם על גביה, חרף כך שכאמור הוא לא היה זה אשר קיבל לידיו את האזהרה ואף לא חתם עליה.

בהחלטתו לקבל את הבקשה להארכת המועד קבע הרשם כדלקמן:

"המבקשים לא נחקרו כלל על הטיעון העובדתי שהועלה על ידם בכל הקשור למסירת האזהרה. בנסיבות כאמור, בהיעדר חקירה לא נסתרה הגרסה העובדתית המתייחסת למסירת האזהרה, על כל הכרוך והמשתמע מכך. כאמור בסיכומי המשיב, אין חובה לחקור עד בכל עניין ואין בהימנעות מחקירתו של עד כדי להוסיף על האמור בתצהירו. עם זאת, אני סבור שבעניין הנדון היה מקום לנסות ולסתור את הטיעון העובדתי שהעלו המבקשים בתצהיריהם, כאשר בהיעדר חקירה אין מנוס מלקבוע שהטענות לא נסתרו. בנסיבות העניין, בשים לב לגילה של בת המבקש 1 (הבת הינה קטינה) אין מקום לזקוף לחובת המבקשים את ההימנעות מלתמוך הטיעון העובדתי בתצהיר מטעמה.אני קובע אפוא כי ההתנגדות הוגשה במועד".

כפי שציינתי לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של הרשם הנכבד.

אין בידי לקבל הטענה, עליה השתית המערער את ערעורו, לפיה לא פורטו על ידי הרשם הנכבד טעמים מיוחדים הנדרשים על פי דין להארכת המועד.

על אף שהדבר לא צוין במפורש על ידי הרשם הנכבד בהחלטתו, הרי שהלכה היא כי אף נימוקי הגנה כשלעצמם מהווים טעם מיוחד נוסף להארכת המועד.

כפי שפירט הרשם הנכבד בהחלטתו, יש לערוך בירור מקיף של טענות ההגנה שהועלו על ידי המשיבים.

לפיכך, העובדה כי הנטען על ידי המשיבים בכל הנוגע למסירת האזהרה לידי בתו הקטינה של המשיב 1 – לא נסתר, בצירוף לנימוקי ההגנה שהועלו על ידי המשיבים בהם ניתנה להם הרשות להתגונן – מהווים שניהם גם היחד הטעם המיוחד הנדרש לצורך הארכת המועד.

אין בידי לקבל טענות המערער כי היה מקום לפסוק הוצאות בעניין זה, שכן ממילא הורה הרשם בשולי החלטתו על תשלום הוצאות בסך 3,000 ₪, בצירוף מע"מ, אשר ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך.

אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת.

המערער יישא בהוצאות המשיבים בערעור בסך 2,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' כסלו תשע"א, 17 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: