אטיאס נ' אדמסו

פסק דין

התובע עתר במסגרת תיק זה לסילוק מטרד בדמות סככה שהותקנה בנכס ברחוב האש 11/3 בראשל"צ.

בכתב התביעה טען התובע כי הנתבע בנה גג רעפים מאסבסט ללא היתר וכי על אף פניות חוזרות ונשנות אל הנתבע, סירב זה להסיר את הבנייה הבלתי חוקית.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי רכש את הנכס כאשר גג הרעפים מהאסבסט כבר מצוי במקום. עוד הוסיף הנתבע וטען כי אף התובע רכש את הנכס בשעה שהסככה כבר הייתה מותקנת במקום.

כתב ההגנה כלל בנוסף טענות לעניין סמכות עניינית וטענות נוספות לעניין הכוונה לקבלת היתר.

בתיק זה נערכו 2 ישיבות, האחת ביום 6.5.2009 והשנייה ביום 14.6.2009. כמו כן, ניתנה החלטתי במסגרת הדיון ביום 14.6.09 על פיה יוגשו ראיות הצדדים בתצהירים. התובע הגיש ראיותיו ביום 26.8.09.

ביום 26.11.2009 הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים שלאחריה הוגשה בחודש דצמבר בקשה לסילוק התביעה על הסף. במסגרת הבקשה טען הנתבע כי בפועל נמכר הנכס נשוא הדיון ומכאן שלא ניתן עוד ליתן בידי התובע את הסעד המרכזי נשוא כתב התביעה.

במקום שבו אין חולק כי הנכס נמכר ע"י הנתבע לצד ג', אכן צודקת ב"כ הנתבע בטענתה כי מתייתר הדיון בסעד העיקרי נשוא תובענה זו.

עם זאת, מן המסמכים שהוגשו, עולה כי הנכס נשוא הדיון נמכר עוד ביום 22.1.2009, דהיינו זמן קצר לאחר הגשת התביעה ועוד קודם שנתקיימה בתיק זה ישיבת קדם משפט ראשונה.

התובע נדרש להגיע לשלוש ישיבות בביהמ"ש, להגיש תצהירים והגם שאינו מיוצג אין בכך כדי לאיין את הנזקים שנגרמו לו מעצם ניהול ההליך.

כמו כן, מן המסמכים שצורפו לבקשה לסילוק על הסף, עולה לכאורה כי הנתבע עצמו הודה במסגרת ההליך בביהמ"ש לעניינים מקומיים לביצועה של בנייה כזו או אחרת הגם שנמחקו מכתב האישום חלק מסעיפיו.

נוכח כך ונוכח האמור בפרוטוקול הדיון בביהמ"ש לעניינים מקומיים (עמ"ק 2555/08) בפני כבוד השופט ארניה, עולה כי תביעתו של התובע לא הייתה בלתי מבוססת.

אני סבורה כי במקום שבו מכר הנתבע את זכויותיו במקרקעין עוד בחודש ינואר, ראוי ונכון היה ליתן על כך הודעה לביהמ"ש ולו על דרך שהיה בה כדי למנוע את הצורך מקיומן של ישיבות קדם המשפט. כמו כן במקום שבו הודה למעשה הנתבע במסגרת הדיון בביהמ"ש לעניינים מקומיים על בניית סככה העשויה מאסבסט בחצר בחזית הדרומית וכן בתוספת בנייה בחזית המזרחית, שהרי יש בכך כדי להשליך על צדקת טענותיו של התובע במסגרת תובענה זו.

מאידך, נתתי דעתי לעובדה כי הנתבע עדכן את בית המשפט קודם ישיבת ההוכחות בדבר מכירת הנכס וכן לעובדה כי התובע על אף שנתבקש עוד בחודש נובמבר להגיב לבקשה לסילוק על הסף, לא עשה כן עד למועד הדיון היום.

נוכח מכלול האמור לעיל, אני סבורה כי אין מקום ליתן את הסעד של צו הריסה. מאידך, אני אכן סבורה כי התובע זכאי לשיפוי בגין הוצאותיו בגין ניהול ההליך.

אני מורה בזאת כי הנתבע ישלם לתובע סך של 1,700 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום כ"ג שבט תש"ע, 07/02/2010 במעמד הנוכחים.

הלית סילש, שופטת

הוקלד על ידי: שרית שקדי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: