אטיאס ואח' נ' יחיאלי ואח'

פסק דין

1.המערערים (אטיאס) שכרו את דירת המשיבים 1-2 (יחיאלי) לתקופה של כשנה אחת, מיום 15.10.2012 ועד יום 1.11.2013. לקראת חודש מרץ ש"ז החלו אטיאס נושאים ונותנים עם יחיאלי לרכישת הדירה.

ביום 11.4.2013 (יום ה' בשבוע) העבירוו יחיאלי לידי אטיאס זכרון דברים אותו הם (יחיאלי) ערכו. ביום המחרת (12.4.2013, יום ו' בשבוע) העבירו יחיאלי לאטיאס נוסח נוסף של זכרון הדברים כשהוא חתום על ידם (על ידי יחיאלי), שהשינוי היחיד בו ביחס לנוסח הקודם הוא במועד מסירת החזקה בדירה, כאשר בנוסח הראשון נרשם 1.7.2013, ובשני – 1.8.2013. התמורה בשני הנוסחים עמדה על 890,000 ₪, אם כי לא נאמר באילו מועדים תשולם התמורה.

לגישת אטיאס – זכרון הדברים היווה את סיומו של המשא ומתן למכירת הדירה, ומשהועבר אליהם – הם חתמו עליו והתכוונו להחזירו לידי יחיאלי. אלא שבמוצאי שבת, 13.4.2013, משמע כיממה לאחר שהועבר להם הנוסח המתוקן, הודיעו להם יחיאלי, באמצעות דוא"ל, כי הם "מקפיאים את ההצעה".

ימים אחדים אחר כך (19.4.2013) מכרו יחיאלי את הדירה למשיבים 3-4 (בן שימול) תמורת 900,000 ₪.

2.על רקע הדברים הללו באה תובענתם של אטיאס ובה הם טוענים, כי נכרת חוזה בינם לבין יחיאלי לרכישת הדירה, כריתה שבאה לידי ביטוי בזכרון הדברים. הם טוענים, כי בזכרון הדברים הוסכם על כל הפרטים הצריכים לעניין, למעט מועדי תשלום התמורה, ואת אלה ניתן להשלים לפי כללי ההשלמה שבדיני החוזים. בתביעתם עתרו אטיאס להכיר ברכישת הדירה (ופרשֹו שורה ארוכה של סעדים, שיממשו הכרה זו).

3.יחד עם הגשת תובענתם ביקשו אטיאס ליתן צו מניעה זמני, שיאסור ביצוע כל פעולה בקשר עם הדירה, עד כי תתקבל הכרעה בתובענתם.

בתשובתם לבקשה אישרו יחיאלי, כי הם העבירו לאטיאס את שני הנוסחים של זכרון הדברים אך הוסיפו, כי זכרון הדברים ששלחו לא היה כי אם הצעה שהם (יחיאלי) נתנו לאטיאס. אלא שבטרם קיבלו אטיאס את ההצעה, הם (יחיאלי) ביטלו את ההצעה, בהודעה שנתנו לאטיאס באמצעות דוא"ל. הם מוסיפים עוד, כי בין לבין קיבלו הם העצה גבוהה יותר עבור הדירה, והציעו לאטיאס כי ירכשו את הדירה תמורת ההצעה הגבוהה הנ"ל, אלא שאטיאס סרבו. הם מוסיפים עוד, כי למחרת הסכימו אטיאס לקבל חלקית את ההעלאה בתמורה, אך עתה יחיאלי סרבו. לאחר שלא באו הצדדים לידי הסכמה, הודיעו יחיאלי לאטיאס כי ימכרו את הדירה לקונה האחר, משמע בן שימול, וכך הם עשו, בהסכם מכר שנחתם ביום 19.4.2013.

4.בדיון שנתקיים בפני כב' הרשם בבקשה ליתן צו מניעה זמני נחקרו ה"ה שמעון אטיאס ומאיר יחיאלי על תצהיריהם. אחר כך באה החלטת הרשם הנכבד, ובה הוא דחה את הבקשה ליתן צו מניעה זמני. כב' הרשם סבר, כי לא עלה בידי אטיאס להצביע על קיומה של עילת תביעה, הנתמכת בראיות לכאורה. הוא סבר, כי העברת זכרון הדברים לא היתה יותר מאשר החלפת הצעות במסגרת משא ומתן, שלא התגבש לכדי הסכם מחייב. הוא סבר, כי על התמורה לא הסכימו הצדדים, ובקביעתו זו הוא נתמך בדין ודברים שנתקיים מיום 14.4.13 ואילך, שסבב סביב המחיר כמתואר מעלה. הואיל ואטיאס לא החזירו לידי יחיאלי את זכרון הדברים כשהוא חתום, היה בידי יחיאלי לבטל את הצעתם, זו שהובעה בזכרון הדברים. העדרה של חתימה מצד אטיאס, כך עולה מהחלטת הרשם הנכבד, מצביעה על כי לא היה קיבול להצעתם של יחיאלי. על כך הוא הוסיף, כי זכרון הדברים חסר פרטים מהותיים כגון מועד מסירת החזקה ומועדי התשלום.

על כל קביעותיו אלה מצא כב' הרשם, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת יחיאלי, כיוון שנזקם של אטיאס עשוי להירפא בפיצוי כספי.

5.על החלטה זו של הרשם הנכבד הניחו לפניי אטיאס את ערעורם, ובו הם שבים על עמדתם, לפיה זכרון הדברים לא היה הצעה שלא באה עליה קיבול, כי אם ביטוי של הסכמה שגובשה והושלמה קודם לכן, ומכאן כוחו המחייב.

6.מסקנתי מן התמונה המצטיירת מן החומר שהובא לפניי שונה מזו של הרשם, כב' השופט בן חמו. אני סברתי, כי אטיאס הצביעו על קיומה של עילת תובענה, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה. זכרון הדברים מצביע לכאורה, לפי תוכנו, על הסכמה שגובשה בין הצדדים. זכרון הדברים, אותו ניסחו יחיאלי עצמם, איננו – לכאורה – בבחינת הצעה שהם גיבשו בינם לבין עצמם, ושלחו לאטיאס על מנת שישקלו אם הם מקבלים אם לאו. זכרון הדברים נתן ביטוי להסכמה שגובשה עוד קודם לכן בין אטיאס ליחיאלי. דברים אלה מתבססים, לכאורה, מתוך סימנים רבים שהובאו בראיות: זכרון הדברים מכיל כמעט כל פרט חשוב למכירתה של דירה, ולא סביר כי כל אלה הם פרי הצעה של יחיאלי, בלא שדובר וסוכם עליהם קודם לכן; ובאמת, גם מתוך דברי יחיאלי עצמם ניתן לראות, כי זכרון הדברים הוא פרי סיכום קודם בין בעלי הדין. כך כך, למשל, בהודעת הדוא"ל ששלחו יחיאלי לאטיאס, אליה צירפו את זכרון הדברים, נאמר:

"בהתאם לסיכום שיחתנו מצ"ב זכרון דברים לחתימתכם... לאחר מכן נתאם ליום שישי לחתום על הסכם אצל עו"ד טל מלכה" (ההדגשה שלי – א.א.)

הדברים מדברים בעד עצמם. הצדדים סיכמו את שסיכמו, יחיאלי ערכו את זכרון הדברים לפי שסוכם בין הצדדים, חתמו עליו שניהם (בני הזוג יחיאלי), ושלחו לחתימתם של אטיאס. הודעת הדו"אל לא מבקשת מאטיאס לשקול את ההצעה, לא נאמר בה כי הנוסח מועבר לעיונם ולהערותיהם, כי אם נתבקשה חתימתם של אטיאס, הא ותו לא, ללמדך כי הכל גמור היה, על פי סיכום מוקדם בין הצדדים. האמירה בסיפא להודעת הדוא"ל אודות החתימה על הסכם אצל עו"ד רק מחזקת מסקנה זו, באשר לאחר חתימתו של זכרון דברים – המבסס את כל שסוכם בו עד אז – התכוונו הצדדים לפנות תוך שבוע ימים לחתום על חוזה אצל עו"ד, כפי שנהוג לאחר חתימתו של זכרון דברים. על כל אלה אוכל להוסיף את דבריו של מר יחיאלי בחקירתו הנגדית (ע' 5 ש' 18) לאמור:

"... עדיין היו סעיפים שלא היו סגורים בתוך זכרון הדברים..."

מלים אחרות, ומנקודת מבט הפוכה, זכרון הדברים "סגר" את כל הדברים שנרשמו בו, אם כי נותרו "סעיפים" אחדים שלא סוכמו, כגון מועדי התשלום של התמורה, ומועד המסירה.

7.כפי שנוכחנו לראות, כב' הרשם סבר, כי הדין והדברים בין הצדדים מיום א' ואילך מצביע על כי התמורה לא הוסכמה. עם מסקנה זו עליי לחלוק. התמורה הוסכמה ונרשמה במפורש בזכרון הדברים (890,000 ₪), אלא שבין לבין הגיעה לידי יחיאלי הצעה גבוהה יותר (ב-10,000 ₪). משום כך ביקשו יחיאלי לשנות את שסוכם עליו קודם לכן, והציעו לאטיאס לרכוש את הדירה, בחינת זכות ראשונים, במחיר הגבוה יותר, זה שנכונים היו לשלם מבן שימול. בדין ודברים זה אין לראות, להבנתי, משום ראיה לכך שלא היה סיכום קודם על המחיר. המחיר הוסכם, כפי שניתן לראות הזכרון הדברים, אלא שיחיאלי ביקשו להעלותו, לאחר שקיבלו הצעה גבוהה יותר מבן שימול. על מנת להמחיש את הדברים ראו נא דבריו של יחיאלי בחקירתו הנגדית על תצהירו (ע' 5 שורה 10):

"כשדיברנו, דיברנו גם על הנושא של עורך דין טל. אחרי כל זה, אני התחרטתי וכתבתי, מבחינתי אני ביטלתי את ההצעה." (ההדגשה שלי – א.א.)

הכל גמור ומוכן היה, גם ההסכמה להגיע למשרד עו"ד טל, אל אשאז התחרטו יחיאלי, לאחר שקיבלו הצעה טובה יותר.

8.הערה אחרונה, ככל הנוגע להוכחה לכאורה של קיומו של חוזה מחייב, תופנה לדברים שנמשעו מפי יחיאלי גם בדיון שלפניי, כאילו לא נתקיים יסוד המסוימות הצריך לשם כריתת חוזה, שכן זכרון הדברים איננו מכיל את מועדי התשלום של התמורה, ואת מועד מסירת הדירה. ובכן טענה זו אין בידי לקבל. זכרון הדברים מכיל פרטים באיכות ובכמות העולות עשרת מונים על אלה שהוכרו בפסיקה כמספקים את יסוד המסוימות. בענייננו נותרו בלא שסוכמו מועדי תשלום התמורה והמסירה. את אלה ניתן להשלים בנקל, מתוך כללי השלמה הקבועים בדיני החוזים. אין בהעדרם של אלה כדי לשלול את יסוד המסוימות, הצריך לשם הכריתה כאמור.