אטדגי נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה פראג-לבוא), אשר ביום 15.11.10 גזרה דינו של המערער לקנס של 1,200 ₪, שלושה חודשי פסילה בפועל ושישה חודשים פסילה על תנאי לשלוש שנים.

גזר הדין הזה הוטל בבית משפט קמא על המערער בשל עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28 (ב) לת"ת.

עבירה מעין זו היא עבירת ברירת משפט. אכן, בתאריך ההיסטורי של ה-13.06.10, עבר המערער את העבירה הזו, וביקש להישפט בבית משפט קמא. משהגיע לשם, אמר לו בית משפט קמא כי עמד ברמזור והרים את הטלפון. משהוסבר לו ע"י בית משפט קמא שהוא למעשה מודה בעבירה, הודה. התביעה טענה לעונש, הגישה הרשעותיו, המערער טען לעונש בחמש מילים ובית משפט גזר את דינו.

בגזר דינו הממצה, קבע בית משפט קמא כדלקמן:

"עבר מדהים בחומרתו. פעם שביעית שהנאשם משתמש בטלפון בעת נהיגה. עבירות מהירות חוזרות ונשנות. אמנם עבירה מסוג ברירת משפט, אך עבר מכביד ביותר" ואז הוסיף את החלק האופרטיבי של גזר הדין.

נראה אפוא, שבית משפט קמא, בגוזרו את דינו של המערער, נתן משקל רק לעברו התעבורתי המכביד, בכלל ובאופן ספציפי לעבירה בה הואשם, ובאשר לעבירה הספציפית עצמה, לא אמר מילה. הנני סובר שכאשר בית משפט גוזר את דינו של אדם, הוא צריך, בהחלט צריך, לתת משקל לעברו הפלילי או התעבורתי או שניהם כאחד.

אך ענישה היא, בעיקר, על המעשה, כהשקפת המחוקק ניתן להסתפק בהטלת ברירת משפט של 1,000 ₪. משם צריך בית המשפט, תוך שהוא מביא שיקולים שונים בחשבון, לרבות עבר, לגזור את העונש.

גם אם מסתכלים על גיליון הרשעותיו של המערער, צריך לבחון אותו ביותר מעין אחת. כלומר, מדובר במי שלחובתו אמנם 88 הרשעות בדין, מהן 7 הרשעות בעבירה בהן הורשע במקרה הנוכחי, אבל אי-אפשר להתעלם מכך שמדובר במי שמחזיק רישיון נהיגה משנת 1982, אי-אפשר להתעלם מכך שרובן ככולן של הרשעותיו הינן בגין ברירות משפט, אי-אפשר להתעלם מכך שעפ"י יחידות המשטרה, אשר עורכות לו את הדו"חות, נוהג הרבה מאוד, אי-אפשר להתעלם מכך שבמשך 28 שנות נהיגתו לא הורשע בעבירה הנובעת מתאונת דרכים, כלומר, שהסכנה התעבורתית ממנו ולו פעם אחת לא באה לידי מימוש, ובעבירות שימוש בטלפון בעת נהיגה שעבר, רובן לפני יותר מעשור ואפילו הינן באלף הקודם.

יוצא אפוא, שהגם שבית משפט קמא יכול היה להביא בחשבון את עברו התעבורתי של המערער, יחד עם העובדה שהוא הורשע עפ"י הודאתו, יכול היה להחמיר בענישה בית המשפט, אך לא באופן קיצוני מעבר לכך.

בסופו של יום, אין האפשרות של נאשמים לבקש להישפט אפשרות שיש לחסמה כליל, אל ישכח שעיקרון יסוד במדינה דמוקרטית הוא נגישות של אזרחים, גם עבריינים, בעבירות שונות לבית המשפט.

הנני אפוא, במקרה זה, מוצא שיש להתערב בענישה.

אעמיד את הפסילה בפועל לתקופה של 28 ימים, אותם ריצה כבר המערער.

יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בתוקפם.

ניתנה והודעה היום כ"ב שבט תשע"א, 27/01/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: