אטדג'י נ' שרמן ואח'

פסק דין

ביום 22/10/10 נגרם נזק לרכבה של התובעת.

לטענת התובעת, אירע הנזק שעה שהרכב חנה בחנייה הסמוכה לביתה. שכנה של התובעת הזעיקה בשעת לילה אל רכבה, אחר שראה כי ניזוק כתוצאה מפגיעת רכב נוסף.

התובעת מיהרה לרדת אל רכבה וגילתה את רכב הנתבעים כאשר הוא עומד בצמוד לרכבה, בזוית כזו שהצביעה, לטעמה, על כך שהרכב התדרדר לעבר רכבה ופגע בו. בעת שצילמה את כלי הרכב, הגיע למקום הנתבע 1 אשר היה בביקור בסמוך.

לטענת התובעת, כאשר החנתה את רכבה בשעת ערב, בצמוד למדרכה, לא היה כל רכב שהוא מאחוריה.

הנתבע טוען כי הגיע לראשונה למקום, לביקור אצל חבר. לדבריו, החנייה היתה מלאה בכלי רכב. הוא החנה את הרכב מאחורי רכב נוסף, באלכסון, מאחר שרצה למנוע חניית רכב נוסף לידו אשר עלול לגרום לנזק לרכבו. כאשר שב לרכבו, הבחין באנשים המצלמים את הרכב. הוא לא הבין מדוע, ואז הבחין כי רכב התובעת נמצא בתוך רכבו. הנתבע 1 טען כי בלם היד ברכבו היה משוך והציג תמונה לתמיכה בכך והוסיף ועמד על כך שאין כל אפשרות כי בנסיבות שכאלה, רכבו התדרדר, מה גם שלטענתו, רכבו חנה בדיוק במקום בו החנה אותו טרם שהלך לחברו. הנתבע הציג אישור מוסך ממנו עולה כי בתאריך 3/6/10 בוצע ברכב טיפול 100,000 במסגרתו נמצא בלם החניה תקין.

שכנה של התובעת, מר שי ממן, העיד כי שב לביתו בשעה 20:00 לערך כאשר הבחין, לפתע, ברכבה של התובעת, כאשר רכב נוסף צמוד אליו באופן שהוא מצוי באמצע הכביש. מר ממן עלה לדירת התובעת מסר לה כי רכבה נפגע על ידי רכב אחר והציע כי תיטול מצלמה ותרד עימו אל הרכב. לשאלת בית המשפט, השיב כי מצא את התובעת בביתה, להערכתו, במצב של מנוחה. לדבריו, התובעת היתה המומה וירדה עימו אל הרכב. בעודם עוסקים בצילום כלי הרכב, הגיע למקום הנתבע 1 אשר נראה גם הוא המום ממה שקרה.

מר ממן אישר כי הנתבע 1 הראה לו שבלם היד היה מורם, אולם לדבריו, לאור השיפוע הייחודי שקיים ברחוב, נתקל, לא פעם, בכלי רכב שהתדרדרו. מר ממן טען כי קשה לו לחשוב על סיטואציה בה רכבה של התובעת יכול היה לפגוע ברכבו של הנתבע באופן שבו חנו שני כלי הרכב.

עיון בתצלומים שונים שהוצגו בפניי, המתעדים את הרחוב בו אירעה התאונה וכן את כלי הרכב המעורבים, ובנוסף, מעדויות הצדדים, עולה כי המדובר ברחוב בעל שיפוע חריג, כאשר רכב הנתבעים נמצא כשהוא מעל רכב התובעת, במעלה הרחוב.

שמעתי את העדים, עיינתי בכלל המסמכים שהוצגו בפניי ואחר אלה, הגעתי למסקנה כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי התאונה אירעה כתוצאה מהתדרדרות רכב הנתבע לעבר רכבה.

אסביר מסקנתי.

העדים שהעידו בפניי באשר לתאונה לא ראו את מהלכה. כל השלושה ראו את התאונה רק לאחר שאירעה, כאשר שני כלי הרכב נמצאו עומדים אחד בתוך השני.

ועדיין, לטעמי, מכלול הנסיבות מצביעות, באופן הנדרש ברמה המשפטית מראיות נסיבתיות, על כך שרכב הנתבעים פגע ברכב התובעת, כאשר הוא חונה בחנייה כדין.

איני מוצאת להעדיף גרסא מסוימת על פני האחרת, באשר סבורה אני כי עדויות שני הנהגים משתלבות היטב עם תיאור התאונה כפי שעולה מעדות התובעת, היינו, התדרדרות של רכב הנתבעים לעבר רכבה.

אני מוצאת ליתן אמון בעדותה של התובעת כי כאשר החנתה את רכבה, לא היה בקרבתה כל רכב אחר וכי לאחר מכן עלתה לביתה שם היתה עד לקבלת ההודעה על האירוע מן השכן, מר ממן, עדותה נתמכת גם בעדותו של מר ממן אשר לא מצאתי כל סיבה להטיל ספק בעדותו הכנה והברורה.

מנגד, אני מקבלת גם את עדותו של הנתבע 1, אשר מסר כי החנה את רכבו, ייתכן בזוית, מעל לרכב נוסף, ככל הנראה, כפי שעולה מן הראיות, רכב התובעת.

איני מוצאת להטיל ספק בטענה כי בלם היד של רכב הנתבעים היה מורם והדבר אף נתמך בעדותו של מר ממן. עם זאת, מטילה אני ספק בתקינות רכבו של התובע, שכן אין די בהצגת אישור המוסך, ארבעה חודשים קודם לתאונה, כי בלם היד היה תקין. לא הוצג אישור כלשהו ממועד סמוך לאחר התאונה, הגם שברור היה לתובע כי זו הטענה כלפיו והיעדרו של אישור שכזה הינו לרעת הנתבעים.

תמונות כלי הרכב לאחר התאונה מקשות עד מאד קבלת טענת הנתבע כי התובעת היא שפגעה ברכבו. זוית עמידתו של רכב הנתבעים מקשה עד הופכת לבלתי אפשרית, לטעמי, את קרות התאונה באופן שטען הנתבע, מה גם שכאמור, לא מצאתי כי עדות התובעת מוטה, באופן כלשהו, או פגומה.

הפגיעה הקטנה, יחסית, והממוקדת ברכב התובעת והעדר פגיעה בכלי רכב אחרים מצביעה גם היא על התדרדרות של הרכב למרחק קצר בלבד ואף עניין זה מתיישב יפה עם טענות הצדדים שניהם, כי רכב הנתבעים אכן הועמד בזוית במרחק מה מרכב התובעת, אולם בשלב מסויים, התדרדר במורד הכביש המשופע.

לאור האמור, אני קובעת כי התאונה אירעה כאשר כלי הרכב היו ללא נהגיהם ורכב הנתבעים התדרדר במורד הכביש ופגע ברכב התובעת אשר חנה, במרחק מה, מאחוריו.