אטדג'י נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) דחתה ביום 2.7.13 את ערר המערער וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער (להלן: "הוועדה").

2.המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום תגמול נכות בגין פגיעה מיום 24.4.09, אשר הוכרה כתאונת עבודה.

3.בהתאם לפסק דיני בתיק ב"ל 5249-03-10 מיום 4.5.10 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער ביום 3.8.10 וסיכמה את דיוניה ביום 7.12.10.

הוועדה הרפואית לעררים מיום 7.12.10 קבעה כי המערער סובל מתסמונת דכאונית הסתגלותית והעניקה למערער נכות זמנית בשיעור 10%. לעניין הפגימה בגב קבעה הוועדה האמורה, כי התאונה לא השאירה נכות בגב וכי היא קיבלה את התאונה כהחמרה שחלפה.

4.ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 4.1.11 (בתום תקופת הנכות הזמנית) קבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 34 ב' (נכות פסיכיאטרית).

5.ביום 26.2.12 הגיש המערער תביעה לדיון מחדש על פי תקנה 36 (החמרה).

6.ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 23.4.12 קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

7.על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר לוועדה רפואית לעררים.

ועדה רפואית לעררים שהתכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 2.7.12 דחתה את הערר וקבעה כי לא חלה החמרה בכאבי הגב בגין התאונה, כדלקמן:

"הוועדה בדקה את התובע ועיינה בחומר הרפואי כולל בדיקת MRI שלמעשה ללא שינוי מבדיקת ה- C.T הקודמת. לתובע כפי שצוין בעבר, עבר עשיר של כאבי גב וביקורים אצל הרופא המטפל, עוד קודם אירוע זה. באירוע היתה החמרה קלה שחלפה והוא למעשה חזר למצבו הקודם. באשר לתאונה הנדונה אין החמרה בכאבי הגב בגינה...".

8.על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 2.7.12 הגיש המערער ערעור לבית הדין בתיק ב"ל 6861-09-12. בהתאם להסכמת הצדדים, ביום 4.2.13 ניתן פסק דין בתיק בו נקבע:

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שתתייחס למסמך מאת ד"ר אהוד ראט מיום 04/08/2011, בכל הנוגע לאחוזי הנכות שהעניק למערער בגין הפגיעה בגב וקביעתו בדבר ניכוי מצב קודם. ככל שהוועדה תמצא כי יש להעניק למערער אחוזי נכות, הוועדה תשקול ניכוי מצב קודם בהתאם להלכת מרגוליס שם נקבע:

"שעה שמחייבים את הנפגע בגין מצב קודם, יש להצביע על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר, דהיינו הוכחת המצב הקודם מותנית בתשובה לשאלה, אם היה נבדק המבוטח ע"י הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, בשים לב כי מדובר במחלת מקצוע אשר הוכרה בדרך המיקרו טראומה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, ניתן לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע למערער בטרם התאונה משיעור נכותו הכולל.

הוועדה תזמן את המערער ובאת כוחו לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בעניין זה"

9.בהתאם לפסק הדין, ביום 30.6.13 התכנסה הוועדה מושא הערעור דנן. הוועדה שבה וקבעה כי לא נותרה נכות אורטופדית בגין התאונה וכי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

            על החלטה זו הוגש ערעור זה.

10.עיקר טענות המערער –

א.הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין.

ב.עובר לתאונה לא היו כל ממצאים אובייקטיביים המתייחסים לכאבי הגב של המערער ועל כן, הוועדה טעתה משקבעה כי אין הגבלה המצדיקה מתן נכות בשל קיומו של מצב קודם.