אחריות להפסדים כספיים ולנזקים שנגרמו עם התרסקות תיק השקעות

התובעים החזיקו בידם סכום כסף נכבד, בסך של כ- 400,000 ש"ח, שהתקבל ממכירת דירתם והיה מיועד לרכישת דירה חדשה תחתיה. התובעים ביקשו לשמור על ערכו של הכסף מפני עליה צפויה בשער הדולר, והחליטו להשקיעו באמצעות מיופה כוח, במסחר בניירות ערך וכתבי אופציה בבורסה בתל אביב.

אלא מאי, לא עבר זמן רב והתובעים נוכחו לדעת, כי במקום לשמור על ערכו של הכסף ואף להגדיל את סכומו, הם הפסידו בפרק זמן של כחודשיים ומחצה למעלה מ- 70% מסכום השקעתם (כ- 290,000 ש"ח).

התובעים טוענים, כי הנתבעים אחראים, יחד ולחוד, להפסדים הכספיים ולנזקים שנגרמו להם עם התרסקות תיק השקעותיהם. הנתבעים מכחישים מכל וכל את אחריותם למצבו של תיק ההשקעות, ולחילופין מטילים את האחריות למצבו איש על רעהו.

האם אחראים הנתבעים להתרסקות תיק ההשקעות של התובעים? באיזה שיעור אחראי כל אחד מהם? ומהו הנזק שנגרם לתובעים? אלו השאלות ובהן נעסוק.

רקע עובדתי

התובעים הינם בני זוג. התובע 2 (להלן: "התובע") הינו רופא במקצועו, המתמחה בתחום הפסיכיאטריה ומשרת כקצין בשרות קבע בצה"ל.

הנתבע 1 הינו מנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת 4 (להלן: "סרוסי").

הנתבע 2 הינו אח מוסמך, אשר הועסק בבית החולים הפסיכיאטרי "גהה", בעת שהתובע עבד שם כרופא מתמחה בפסיכיאטריה (להלן: "שטמן"). ככל הידוע, עזב שטמן את הארץ, ובשלבים מוקדמים של הדיון ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה.

הנתבעת 3 הינה "חבר בורסה" כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה - 1995 (להלן: "החברה המרכזית" ו "החוק" בהתאמה). במסגרת שירותים הניתנים ללקוחותיה, מבצעת החברה המרכזית קנייה ומכירה של ניירות ערך ואופציות, הרשומים למסחר בבורסה, על פי הוראות הלקוחות ו/או מנהלי התיקים מטעמם, וזאת במסגרת חשבון שפותחת החברה המרכזית לכל לקוח.

הנתבעת 4 הינה חברה העוסקת בניהול תיקי השקעות, באמצעות העברת הוראות קניה ומכירה הניתנות לה על ידי לקוחותיה, לשם ביצוען באמצעות החברה המרכזית (להלן: "פיוצ'ר").

בשלהי חודש יולי 2003, מכרו התובעים את דירתם הישנה וקיבלו כחלק מתמורתה סך של 399,150 ש"ח. סכום זה נועד לשמש כחלק מהתשלום עבוד דירתם החדשה של התובעים, ואמור היה להשתלם כעבור שלושה חודשים, קרי בחודש אוקטובר 2003. אולם, בשל שינויים שהיו צפויים בשער הדולר, בין השער שהיה ידוע בעת מכירת דירתם הישנה, לבין השער שנקבע בהסכם רכישת הדירה החדשה, ביקשו התובעים להשקיע את הסכום בהשקעה נושאת רווחים.

התובע הכיר את שטמן במהלך התמחותו בבית החולים גהה. לדבריו, שטמן הציג עצמו כמי שמנהל תיקי השקעות עבורו ועבור אחרים, וסיפר לו על הצלחותיו בשוק ההון. שטמן טען בפניו, כי ניתן להשקיע בשוק ההון באפיקים חסרי סיכון, או בסיכון נמוך מאוד, ולקבל תשואה גבוהה בהרבה מזו המתקבלת בבנקים.

בהמשך לשיחתם בבית החולים, נפגשו התובע ושטמן במשרדיה של פיוצ'ר ודנו באופי ההשקעה המתאימה לתובעים. שטמן הציע להשקיע באופציות על שער הדולר. התובע העיד, כי שטמן התחייב להשקיע את הכספים, באופן שבכל מקרה לא יגרם הפסד העולה על 5,000 ש"ח.

ביום 3.8.2003, חתם התובע על מסמכי פתיחת חשבון אצל החברה המרכזית, כתב הרשאה לשטמן ומסמכים נלווים נוספים (נספחים א1-10 לתצהיר ע/ה מר ביהרי). התובע חתם על המסמכים בנוכחות נציג מטעם החברה המרכזית, במשרדיה של פיוצ'ר.

למחרת העביר התובע את הסך של 399,150 ש"ח לחשבונה של החברה המרכזית.

כשלושה שבועות לאחר מכן הוסיפה גם התובעת את חתימתה על מסמכי פתיחת החשבון במשרדיה של החברה המרכזית, וצורפה לחשבון.

מעת לעת התעדכן התובע טלפונית אצל שטמן בנוגע למצבו של תיק ההשקעות. באחת השיחות, בשלהי חודש ספטמבר 2003, הודיע שטמן לתובע, כי ההשקעות לא הניבו את התשואה המצופה, ותחת זאת שווי התיק התדרדר "על הנייר" לסך של 360,000 ש"ח (סעיפים 44-46 לתצהיר התובע) .

התובע הביע זעזוע וכעס למשמע הבשורה, אולם קיבל את תירוצו של שטמן, כי מדובר בחוסר מזל, אשר לא ניתן היה לצפייה מראש, וכן את הבטחתו להקפיד שבעתיים בניהולו הזהיר של תיק ההשקעות, מעתה ואילך (להלן: "השיחה הראשונה"). ראוי לציין, כי בסיכומי ב"כ התובע נשמטה שיחה זו ואינה נזכרת כלל.

מספר ימים לאחר השיחה הראשונה, הודיע שטמן לתובע, כי "השוק שוב ברח" ושווי התיק ירד לסך של 210,000 ש"ח בלבד. התובע גמר אומר למשוך את יתרת כספו, אולם, לטענתו,  שוכנע על ידי שטמן וסרוסי שלא לעשות כן, אלא להשאיר את הכסף בחשבון, אשר ינוהל מאותה עת ואילך ב"אסטרטגית סטופ", שמשמעותה כי שווי התיק לא ירד מתחת לשוויו הנוכחי (סעיפים 47-51 לתצהיר התובע). התובע הסכים לאסטרטגיה זו, מתוך כוונה ותקווה כי בכך יקטין את נזקיו (להלן : "השיחה השנייה").