אחריות לגלישת קרקע ברכסים ושאלת גובה הנזק למבנים

1.         בראשית חודש ינואר 1992 גלשה הקרקע  בגבעה ד' ברכסים, מגרשים 146-151 בחלקה 10 בגוש 10394. כתוצאה מכך ניזוקו ששה בנייני מגורים מדורגים שנבנו על הגבעה, בני 5 יחידות דיור כל אחד. בניינים 149-151 קרסו לחלוטין. מבנים 146-1481 נסדקו. פסק הדין דן בשאלת האחריות לגלישת הקרקע ולנזק, ובשאלת גובה הנזק.

2.         התביעה הוגשה על ידי התובעות רק ביום 6.1.99, כשבע שנים לאחר האירוע. התביעה התנהלה בפני שופטים שונים אשר דנו בהחלטות ביניים נחוצות, שאושרו על ידי בית המשפט העליון. בין היתר, נדחתה טענת ההתיישנות שנטענה כנגד התובעות. התיק הוצא לגישור על ידי שופט קודם באוקטובר 2009, ועבר למסלול הוכחות בפני לאחר כשלון הליך הגישור, באוקטובר 2010.

            אציין כבר בפתיח, כי הנתבעים השונים טענו לנזק ראייתי בשל השיהוי הניכר בהגשת התביעה. טענת הנזק הראייתי המקובלת בדרך כלל כטענת תובע, נטענה הפעם בהיפוך. לטענתם היה קושי באיתור הראיות וכן נתעמעם זכרון העדים בשל ההשתהות המרובה בהגשת התביעה. אלא שהנתונים העובדתיים לימדו כי בעלי הדין היו מודעים לנזק מיד בסמוך להתרחשותו, לא היתה סיבה שלא לצפות לתביעה בגינו, ולפיכך לשמור על המסמכים הרלוונטים ולתעד נתונים נחוצים. הטענה במישור היחסים בין יפרח/ליגל וחברת הביטוח כלל כנתבעת על ידם - תידון בנפרד.

3.         רוחב היריעה

3.1        בתיק היו מעורבים מלכתחילה 17 בעלי דין שונים, וגם לאחר מחיקת חלק מבעלי הדין בהחלטות שונות, נותרו לדיון ההוכחות 9 בעלי דין  שונים, שבשל ריבוי הודעות לצדדי ג' ד' וה', מופיעים כ-22 בעלי דין בהליכים השונים.

3.2        בתיק 7 חוות דעת של מומחים בתחומם לנושא האחריות, ועוד 3 חוות דעת מומחים בנושא הנזק. בתיק התקיימו 11 ישיבות הוכחות + ישיבת סיכומים, בהן הוקלטו הדיונים מהלך יום שלם מדי ישיבה. נשמעו עדים רבים, והוגשו מאות מסמכי מוצגים.

4.         עובדות הרקע

4.1        התובעת 1, ב.י.מ חברה לבניה בע"מ (להלן:" ב.י.מ") הינה חברת בניה אשר זכתה בחודש מרץ 1991 במכרז של משרד הבינוי והשיכון לרכישת קרקע ובנית 30 יחידות דיור בגוש 10394 חלקה 10, מגרשים 146-151 ברכסים (להלן " הפרויקט"). לצורך כך חתמה ב.י.מ הסכם פרוגרמה עם משרד השיכון והסכם פיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל. (נספחים 1,2 לת/2). התובעת 2, היא חברת כלל (להלן: " כלל") אשרבטחה את ב.י.מ בביטוח מסוג "כל הסיכונים" בקשר עם ביצוע הפרויקט.

4.2        מנהל מקרקעי ישראל (נתבע 3) יזם תוכנית בנין עיר  אשר ייעדה את האתר כולו לבניית בתי מגורים, לרבות בניית הפרויקט. משרד הבינוי והשיכון (נתבע 4) הקצה את הקרקע לבניה, בהליך של מכרז. במכרז זכו שלוש חברות: ב.י.מ, יפרח, וחברה נוספת. הזוכה אמור היה להתקשר בהסכם עם מנהל מקרקעי ישראל ועם משרד השיכון.

4.3        חברת ב.י.מ חתמה על הסכם עם משרד הבינוי והשיכון (הסכם פרוגרמה) ביום 7.4.91, לבניית 30 יחידות דיור (נספח א לנ/25), ועל הסכם פיתוח עם המנהל ביום 30.6.91. ההסכם כלל מענק זירוז עבור כל דירה שתבנה תוך קיצור משך הבניה. משרד הבינוי והשיכון טען לצורך דחוף בדירות בשל גל העליה הגדול מרוסיה באותן שנים (על אף שהיחידות בפרויקט כולו נמכרו לאוכלסייה החרדית, באמצעות עמותת רכישה חרדית). במועד האירוע היתה ב.י.מ בתהליך בניה של 6 מבנים מדורגים, 146-151.

4.4        חברת ערים בע"מ, היא נתבעת 2, (להלן: "ערים") בצעה את עבודות הפיתוח הסביבתי באתר הבניה לרבות פריצת הכבישים וסלילתם בין החלק התחתון של הגבעה לחלק העליון שלה, והקמת קירות תומכים וכן היתה מופקדת על צנרת ביוב ואספקת מים ועל ביצוע הניקוז של מי הגשם. ערים  ביצעה בסמוך למועד האירוע בניית קיר תומך לכביש הטבעת 2 ומילוי סוללת עפר עבור הכביש, במקום המפריד בין אתר ב.י.מ המצוי במעלה המדרון לבין לאתר יפרח המצוי במדרון מתחתיו.

4.5        חברת בנין ופיתוח יפרח אברהם בע"מ, נתבעת 1, (להלן: " יפרח") זכתה אף היא במכרז של משרד השיכון והבינוי לבניה של 20 יחידות דיור בתחתית הגבעה, מתחת לפרויקט ב.י.מ, כאשר ביניהם מפריד כביש טבעתי שנסלל על ידי ערים.יפרח לא חתמה על הסכם עם המנהל, לא שלמה למנהל, והעסקה עמה בוטלה על ידי המנהל ביום 19.11.91 ובהמשך בוטלה גם על ידי משרד הבינוי והשיכון.

            לצורך הבניה בצעה יפרח חפירות במקום החל מסוף אוקטובר 1991, ללא היתר, בסמוך לכביש הטבעתי באמצעות חברת ליגל, בוני הגליל בע"מ, צד ג' 2 (להלן: " ליגל"). החפירה של יפרח הינה למרגלות שלושת המבנים המזרחיים של ב.י.מ, מבנים 149-151 (חוות דעת המומחה גלובינסקי,ס' 2 כ"א,מ/1).נכון למועד הגשת התביעה נטען כי חברת יפרח כבר לא פעילה.

4.6        יועץ הקרקע, מר קלר,נתבע 5 (להלן: " קלר")  נשכר ליתן ייעוץ בנושא קרקע וביסוס על ידי כל אחד משלושת הגופים: ערים, יפרח ו-ב.י.מ. ערים שכרה את שירותיו של מר קלר, אשר נתן לה במרץ 1991 (בהמשך לדו"ח גיאולוגי ראשון של גדות מיום 13.12.90)  דו"ח המתייחס לקירות תומכים בפיתוח, לרבות המלצות והנחיות לתכנון וביצוע הקירות (לא הוגש כראיה אף אחד מדוחות אלו). יפרח, שכרה אף היא את שירותיו של מר קלר כיועץ קרקע לצורך ביצוע הבניה שלה במתחם שהוקצב לה.  כמו כן נשכר קלר כיועץ קרקע על ידי ב.י.מ לצורך הפרויקט.

4.7         באותה שנה היה חורף גשום במיוחד וכמות המשקעים חרגה מהממוצע הרב שנתי, כמעט פי שניים מהממוצע המקובל (ראו טבלת נתונים משלוש תחנות מדידה בעין כרמל, ס' 2 כ"ה לחוות הדעת גלובינסקי,  מ/1).

4.8        ביום 5.1.92 התגלו סדקים ברוחב של מספר ס"מ בכביש הטבעתי שבין פרויקט ב.י.מ לאזור החפירה של יפרח, וכן התגלו סדקים במבנים 150,151. מר קלר הוזעק למקום. את תיאור המצב בשטח ניתן לקרוא בפירוט בחוות דעתו מיום 6.1.92 (נספח ד' לנ/21). המומחה קלר המליץ בחוות דעת זו על מילוי מיידי של שטח החפירה של יפרח על מנת לקבל את התימוך החסר, וכן להסדיר את הניקוז לכמויות הגדולות של מי הגשמים שמתנקזים באזור, ולבצע תימוך בקלונסאות אלכסוניים בהיקף המבנים. סמוך לאחר מכן, ועוד קודם  ליום 9.1.92 התרחבו מאוד הסדקים בקרקע והופיעו סדקים גם במבנים האחרים, ובהמשך, חלק ממבנים 150,151 קרס. (הצילומים נספח 12-14 לת/2). לאחר שהוכרזוכמבנים מסוכנים המיועדים להריסה, נהרסו מבנים 149-151 על ידי ב.י.מ וההריסות פונו מהאתר. מבנים 146-148 נותרו על תילם.

4.9        ביום 9.1.92 ולאחר קריסת חלק מהמבנים, נערך סיור באתר בהשתתפות המהנדס הראשי ויועץ הקרקע של משרד השיכון והבינוי אשר בעקבותיו הופסקו לזמן מה העבודות בפרויקט כולו.

4.10      חברת הביטוח כלל טוענת כי שלמה לתובעת סכום כולל של כ-7,330,000 ש"חכערכםביום 20.9.2007, והיא תובעת התשלום מהנתבעים. ב.י.מ תובעת בנוסף בגין נזקים שלא פוצתה בעבורם על ידי חברת הביטוח, סכום של כ-3.2 מיליון ש"ח כערכם בשנת 1992. סכומי התביעה שהוגשה בשנת 1999 בשערוך להיום,הינם מעל סכום  של15 מיליון ש"ח.