אחריות כונס הנכסים כלפי הערייה בגין חובות ארנונה בנכס לפני מועד הכינוס

רקע

עיקרה של תביעה זו בשאלת חבותו של כונס הנכסים שמונה על ידי ראש ההוצאה לפועל,לחובות הארנונה בקשר לנכס עליו שימש ככונס.

עיריית חולון (להלן: " התובעת") פועלת כעירייה כאמור בסעיף 2 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ושטחה המוניציפאלי משתרע על פי הקבוע בפרסומים בק"ת תש"י-1306, תשי"ז-1364, תש"ך 1672; תשכ"ח-1532; תשל"ג-1945.

עו"ד אמיר סטמרי (להלן: "הנתבע") שימש בזמניים הרלוונטיים ככנוס נכסים על נכס הידוע 6737 חלקה 185, הנמצא ברחוב המנור 73, בשטח המוניציפאלי של התובעת (להלן: "הנכס"). הנתבע מונה ככונס לנכס שהיה שייך למר יחזקל חקק ז"ל , אשר עיזבונו היה חדל פרעון.

על פי נסח הטאבו, מוגדר הנכס כ"מגרש" על מחצית החלקה , אולם במהלך השנים בנה המנוח על המגרש באופן בלתי חוקי וללא היתר כדין. הנכס הנדון נמכר על ידי הנתבע במסגרת הליך הכינוס ובהתאם להוראות ראש ההוצאה לפועל, לגב' אברהם אורנה (להלן: "הקונה").

על אף העובדה כי הנכס נבנה ללא ההיתרים המתאימים מחויב בעל הנכס בהיטלים והאגרות הנובעים מפיתוח המגרש ומן הבניה. בהתאם לנספח א' לתביעה נעמד החוב על סך של 19,938 ש"ח כשהחייבת הינה חברת ת.מ.ש על ידי חקק יחזקל.

ביום 25/10/06 פנה הנתבע למשרדי התובעת על מנת לבדוק את מצבת החוב בגין הנכס לצורך קבלת אישור לטאבו. במכתב אשר נשלח לנתבע ביום 25/10/06 (צורף כנספח ב' לכתב התביעה)  ציינה פקידת התובעת הגב' טלי קרן כי קיים חוב בגובה 42,122 ש"ח בגין היטל ביוב, תיעול, אגרת צנרת וכביש פיתוח. לגישת התובעת עקב טעות צוין כי החוב הינו של חברת ת.מ.ש, על אף שיש לראות בחייב את הבעלים ולא את המחזיק.

התובעת טוענת כי הכונס  בא בנעלי החייב ומשכך הוא אשר חייב בכל חובותיו.

בתגובה שיגר הנתבע מכתב מיום 25/10/06 בו ציין כי הנכס הנדון נמכר בהליך הוצאה לפועל כשהוא נקי מכל שיעבוד או חוב. יתרה מזו הראה הנתבע כי בחודש 07/06 שולמו לתובעת בגין היטלים בתקופת היותו כונס נכסים סך של 3,286.80 ש"ח  והחל מחודש 07/06 משולמים המיסים על ידי הקונה.

משביקש הנתבע לקבל את אישור העיריה לביצוע העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, סירבה התובעת להפיק אישור זה לאור קיום חוב ע"ס 42,122 ש"ח הנ"ל, במכתבו (צורף כנספח ג' לכתב התביעה), הפנה הנתבע את נציגי התובעת לעו"ד אלעד עפארי  שמונה כמפרק לחברת  ת.מ.ש בע"מ, היא בעלת החוב.

לאור סירובה של התובעת למסור את אישור העברת הזכויות לרשם המקרקעין, הגיש הנתבע  ביום 02/11/06  בקשה למתן הוראות (צורף כנספח ד' לכתב התביעה), בו נתבקש ראש ההוצאה לפועל להורות לעירייה להעביר את האישור האמור בתוך 7 ימים או לחילופין להורות על העברת הזכויות הנכס ע"ש הקונה ללא צורך בהמצאת אישור העירייה.

בהחלטה מיום 04/12/06 (צורפה כנספח ה לכתב התביעה), בהעדר תגובת העירייה על אף שבוצעה מסירה כדין, הורה ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם שליו אבי)  לתובעת להמציא את האישור הנדון וזאת לאחר שהנתבע שילם את חובותיו בעבור התקופה בה החזיק בנכס.

ביום 20/12/06 הוגשה בקשה לביטול החלטה. בהחלטה מיום 21/01/07 דחה ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם שליו, את בקשת התובעת וציין:

" ככל שהעירייה סבורה שהחוב של "חב' ת.מ.ש" כפי שצוין במכתבה הינו בכ"ז של החייב עצמו, עליה להמציא פס"ד מבית המשפט המוסמך, שאז אשקול את החלטתי בשנית. וככל שלא יחולקו הכספים ניתן יהיה לשקול הסבת תשלום תמורה".

לאור החלטת ראש ההוצאה לפועל העבירה התובעת את האישור האמור תוך הסתייגות שאין היא רואה בהעברת האישור האמור משום ויתור על זכויותיה.

לטענת הנתבע,  החוב הנתבע כלל איננו שייך לתקופת החזקתו של בנכס, שכן בתקופתו שולמו מלוא התשלומים התובעת.

יתירה מזו, שובר התשלום אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה כלל איננו נוקט בכל פירוט באשר לתקופת החוב האמורה. לא מן הנמנע כי חוב זה התיישן. יתרה מכך לא צוין כיצד חושב החוב האמור מהם סכומי הקרן ומהם סכומי הריבית. לדידו אין לראות במסמך זה כמסמך מחייב שכן אינו מהווה רשומה מוסדית או תעודת עובד ציבור.

לגישתו של הנתבע, כל פעולותיו נעשו כידו הארוכה של ראש ההוצאה לפועל, כל פעולותיו בוצעו על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל וכן אושרו לאחר ביצוען. משכך אין כל יריבות בין הצדדים.

לטענתו גם במצב דברים בו היה מתרשל בתפקידו, הייתה פתוחה בפני התובעת האפשרות לפעול במסגרת סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, התובעת לא פנתה מעולם בערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל המאשרות את פעולות הנתבע ואת שחרורו. לגישתו החלטות אלו הפכו לחלוטות.

הנתבע דוחה את טענות התובעת כי בהתאם לסעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל בא הכונס בנעלי החייב לכל דבר ועניין וחייב בחובותיו.

דיון