אחריות המדינה לטיפול בחשש מפני הצפת בתי המלון בדרום ים המלח

השופט א' רובינשטיין:

א.        בנושא כבד עסקינן: חשש להצפת בתי המלון בדרום ים המלח בשל עליית מפלס המים נוכח פעילות מפעלי ים המלח. בהחלטה מיום ב' בכסלו תשס"ז (23.11.06), בעקבות דיון מאותו יום, נמסרו לוחות זמנים משוערים לבדיקת חלופות הפתרון לנושאי ההצפה בדרום ים המלח, וכן נמסר כי יועבר בתוך שבוע על ידי הממשלה (ואכן הועבר) לוח זמנים לעניין פתרונות ביניים.  נאמר בהחלטה בין השאר כי:

"אין ספק בחשיבותו של נושא ההצפה באיזור דרום ים המלח, שגורמי המדינה נרתמו עתה לפעולה לגביו, אם גם באיחור, אך הדרך עודה ארוכה. איננו מתעלמים ממורכבותו ומייחודיותו של הנושא, אך סבורים אנו כי נוכח ההשתהות בעבר, יש צורך בשקידה מיוחדת, מתמדת ובלתי נלאית, לטיפול בו ולקידום הפתרונות. יש מקום לבדיקה נוספת ומתמדת שמא ניתן לקצר את לוחות הזמנים. לפיכך נמשיך להידרש לעתירה ולהתקדמות במעש".

ב.        עוד הוספנו והדגשנו את חשיבות קידומן של ההחלטות התקציביות וההליכים הסטטוטוריים בנידון דידן.

ג.        נתבקשה הודעה מעדכנת בתום שלושה חודשים וניתנה אפשרות לתגובה.

ד.        בדיון המשך ביום 25.4.07, לאחר שמיעת הצדדים, הוחלט כי המשך הדיון יהא במחצית הראשונה של אוגוסט 2007,  ויתייצבו יו"ר המינהלת הנועדת לעסוק בנושא ומנכ"ל משרד התיירות.

ה.        (1) לקראת הדיון ביום 7.8.07 הוגשו הודעות עדכון.

           (2) המדינה ביקשה בהודעתה לדחות את העתירות, שכן אין זה נושא המתאים לטעמה לבירור שיפוטי. לדעת המדינה "יש להותיר את הטיפול בנושא מורכב זה בידיהם (בידי אנשיה - א"ר), שכן הם עוסקים בכך בהתמדה ממילא, ולדחות את העתירות". עוד צוין כי מעורבות המדינה אינה מובנת מאליה, והבסיס לבעיה הוא "סכסוך בין שני עסקים שונים", קרי, בין מפעלי ים המלח הגורמים לפגיעה סביבתית לבין המלונות המושפעים הימנה, דהיינו "סכסוך אזרחי-נזיקי במהותו", שהמדינה אינה צריכה להיות צד לו. המדינה רואה איפוא, כך נאמר, את התגייסותה לעסוק בנושא כוולונטרית. אשר לנושאים לגופם, נמסר על התפתחויות אלה: ראשית, החלטת ממשלה 1666 מ-13.5.07 שהטילה את הטיפול  ב"הגנת הביניים" על משרד התיירות ותוקצבו 200 מיליון ש"ח, וכן הוטל על שר האוצר לקבוע את הסדרי המימון בין השותפים. נקבע כי ועדת התיאום הבין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד התיירות תמשיך לרכז את הנושא, תוך שהחברה הממשלתית לתיירות (תמ"ת) תנהל את הפרויקט כזרוע ביצוע. בין השאר יוכרז הפרויקט כ"פרויקט תשתית בעל חשיבות לאומית", דבר שיאפשר הגשה לועדה לתשתיות לאומיות לשם קידום הליכי התכנון. נמסר כי ועדת התיאום הבין-משרדית מתכנסת בתדירות גבוהה. לעת הזאת, עומדת לרשות משרד התיירות הרשאה להתחייבות בסך 200 מיליון ש"ח לביצוע עבודות ההגנה, ועוד 100 מיליון ש"ח לבדיקות מקדימות לשם פתרון הקבע. גם בוטלה החלטה קודמת שאסרה על הסתייעות בגורמים חיצוניים באיזור, ועתה ניתן להסתייע במפעלי ים המלח ובמועצה האזורית תמר, תוך בדיקה משפטית למניעת ניגוד עניינים. נטען, כי כיוון שכל הגורמים שותפים במהלך, אין מקום לעתירה הכוללת התדיינות משפטית ביניהם. נאמר גם (בעקבות סעיף בהחלטת הממשלה), כי התקציב הניתן על-ידי הממשלה אינו גורע מן האפשרות לגבות בעתיד מגורמים אחרים למימון ההגנות. סוף דבר, נוכח אי התאמת הנושא - כנטען - לבירור משפטי ומשך הזמן הרב שיארך הטיפול בו בכל מקרה, יש לדעת המדינה לדחות את העתירה, "באשר אין בה לתרום תרומה של ממש למציאת הפתרון הדרוש עליו שוקדים המשיבים בלאו הכי ומעצמם".

           (3) חברת מפעלי ים המלח הגישה הודעה בה הטעימה שאין לראות את מעמד המדינה כ"וולונטרי". בהודעה נוספת אמרה, כי מדובר בהודעת המדינה ב"עושר של מלל מלווה בעוני של מעש", אף שישנה תזוזה חיובית עם מינוי השר והמנכ"ל הנוכחים במשרד התיירות. נטען כי המדינה צריכה לפתור את הנושא על חשבונה, שכן היא שמכרה "אותה דירה ביודעין לשני דיירים שונים" קרי, אפשרה הקמת המלונות אף שידעה על העלאת המפלס על ידי מפעלי ים המלח. לענין זה הוזכר כי בדו"חות  מבקר המדינה הוצבע על קידום בניית מלונות על-ידי המדינה, חרף הידיעה על העליה במפלס המים בשל פעילותם של מפעלי ים המלח.

           (4) העותרת טענה בהודעתה נגד הצגת העתירה כ"סכסוך בין עסקים שכנים", ועוד הטעימה, כי לוחות הזמנים שהוצגו על-ידי המדינה לא נשמרו כל עיקר; כל שאמור היה להתבצע בלוח הזמנים בהליכי תכנון לא נעשה, למעט תקציב וקביעת חמ"ת לניהול הפרויקט.

           (5) המועצה האזורית תמר דיברה בהודעתה בקול דומה, והטעימה שלא נעשה דבר בלוח הזמנים אשר הוגש.

ו.        (1) בדיון בפנינו שבו והדגישו באי כוח העותרים והמשיבים זולת המדינה, כי המדינה לא עמדה כל עיקר בלוח הזמנים שהיא עצמה הגישה, וככל שהמדובר בפתרון הקבע אין אף ראשית עשייה. לב לבו של הפרויקט - כך נאמר - הוא לוח הזמנים, וככל שאינו מקוים, אין במתן תקציבים כדי לסייע. ועוד - אין מינהלת; אין מנהל מקצועי, והדברים תקועים; ואין המדובר בחריגה שולית. גם טענת המדינה כי היא "מתנדבת" אינה - כך נאמר - במקומה. לשיטת בא כוח העותרים, הנושאת באחריות היא המדינה שהביאה להקמת המלונות, אין היא יכולה לרחוץ בנקיון כפיה.

           (2) באת כוח המדינה ציינה בהגינותה, כי לוח הזמנים הוא התחום שבו אין עמה תשובה; יתכן שהיתה טעות מעיקרא בהגשת לוח זמנים, אך הצדדים האחרים אינם נותנים  - מנגד - את הדעת להתקדמות הגדולה שנעשתה מטעם המדינה בתחומים זולת לוח הזמנים. המדינה אינה מתנערת מאחריות באמרה כי בפנינו שני עסקים מתגוששים; היא מעורבת, בידעה כי כגורם מקצועי תוכל, בשיתוף הגורמים האחרים, להגיע למציאת פתרונות לנושא המורכב; אך הצדדים האחרים אינם פטורים מאחריות מבראשית. ועוד, הלוא הגורמים השונים שותפים לועדת ההיגוי, אך אין זה מפריע להם לבוא אל המדינה ולהתלונן כנגד החלטות שהם עצמם היו חלק מהן. באשר להוצאת הכספים שהוקצו, על המדינה לפעול לפי החוק. ההתקדמות הניכרת עד כה היא במתן תקציב, בהגשת הבקשה להכריז על הנושא כפרויקט לאומי, בביטול החסמים להסתייעות בגורמים חיצוניים, בקיום צוות הנדסי. העיכובים נובעים מהצורך לעמוד בדרישות החוק באשר להוצאת הכספים, מהצורך ללמוד מניסיון כשלונות עבר, ומן הזהירות הדרושה. אך הגורמים הבכירים נטלו עתה את המושכות, ואין צורך בליווי בית המשפט. סמנכ"ל משרד התיירות הוסיף, כי כל פתרון צריך לכלול את הנושאים הקשורים במפעלי ים המלח, ששיתוף הפעולה עמם עודו בעייתי. עוד מסר, כי הקושי בהזרמת הכספים שתוקצבו הוא שטרם הוסדרו הבעיות הכרוכות בחובת המכרזים.

           (3) בא כוח מפעלי ים המלח (משיבה 8) אמר, כי אלמלא מפעלי ים המלח לא היה ים המלח קיים עוד כל עיקר. נושא העלאת המפלס ידוע לממשלה מקדמת דנא, למצער מאז 1971. מפעלי ים המלח מוכנים להיות קבלן ביצוע לפעילות בדרך לפתרון, אך יש צורך למצוא דרך של דו קיום.

           (4) באת כוח המועצה האזורית תמר (משיבה 10) ציינה, כי האחריות מוטלת בראש וראשונה על הממשלה; כיום אין גוף שעיסוקו היחיד בקיום הפרויקט; יש צורך בשינויים בלוחות הזמנים שהוגשו.

ז.        (1) תשובת המדינה עוררה אותנו להזכיר את הצריך להיות ידוע, כי ים המלח אינו עוד מתחם מני רבים במדינת ישראל שנתגלע לגביו סכסוך אזרחי או מינהלי כזה או אחר, אלא אחת מאבני היסוד של הארץ הזאת , שאיננו מעלים על דעתנו כי ממשלת ישראל תיתן יד במעשה או במחדל לפגיעה אנושה בה. לדידנו הממשלה היא הצריכה להיות המנוע - הקטר המושך את הקרונות - לפעילות, לרבות פיננסית, של כל ה"שחקנים", כמובן בראשם מפעלי ים המלח והמלונות, אשר גם להם לכאורה חלק ונחלה באחריות. ים המלח זקוק למבט רחב, לאומי, בעל תודעה היסטורית, שאנו מקוים כי לא תישכח בעולם טכנולוגי, כלכלי, אזרחי-נזיקי, וכיוצא בזה. לכן גם ברטוריקה של המדינה, מבלי למעט מן האמור מעלה, והרי היא עצמה מודה - כדברי הפרקליטה המלומדת - כי היא "שקועה בנושא עד צוואר", כדאי שלא לגמד, אף בלי משים, את הנושא לכלל סכסוך אזרחי-נזיקי ולהציג את המדינה כאחת המתנדבים בעם. שוב, הדברים נאמרים מבלי להידרש, מהיעדר נתונים ל"חלוקת אחריות" ספציפית בין המעורבים השונים.

           (2) הנה תזכורת: ים המלח, בכינויו "עמק השידים" נזכר כבר במקרא בשחר תולדותיהם של אבותינו ושכניהם (בראשית י"ד, ג'). גבולות הארץ כוללים את ים המלח: "... והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה" (במדבר ל"ד, ג'); "וירד הגבול הירדנה והיו תוצאותיו ים המלח" (שם, י"ב); הוא מכונה גם ים הערבה "ועד ים הערבה ים המלח" (דברים ג', י"ז; ד', מ"ט). כך גם בתיאור גבולו של שבט יהודה בספר יהושע: "ויהי להם גבול נגב מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה" (יהושע ט"ו, ב'), ובהמשך: "וגבול קדמה ים המלח עד קצה הירדן" (שם, ה'). ים המלח קרוי גם, אף בהקשר הגבול, בשם הים הקדמוני: "ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמודו..."  (יחזקאל, מ"ז, י"ח; וראו גם דברי הנביא זכריה י"ד, ח' "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון (הים התיכון - א"ר) בקיץ ובחורף יהיה"; ובדומה יואל ב', כ'). ראו גם אנציקלופדיה מקראית, כרך ג', ערך "ים המלח" עמ' 695-692, מאת מגן ברושי; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ב', ערך "ארץ ישראל - גבולות הארץ", עמ' ר"ו: "הגבול הדרומי מתחיל בקצה ים המלח נגבה..."; וראו שם, ר"ח; ראו גם אטלס דעת מקרא (י' אליצור וי' קיל, עורכים) עמ' 51-50 לעניין פרשנות השיטות בהקשר זה. פרופ' ישראל רוזנסון בספרו ים קדמוני, על ים המלח במקורות היהודיים (תש"ס-2000) נדרש אף הוא למעמדו של ים המלח בגבולות ארץ-ישראל, ולהבחנה בין מעמדו כמרכיב עיקרי כגבול שבט יהודה בספר יהושע אל מול מעמדו המועט יותר בגבול הכולל של ארץ ישראל (עמ' 137). אך בסופו של יום, לשיטתו "ים המלח חשוב בעיצוב הגבול, הן בסמנו נקודה דרומית-מזרחית שבה מתחיל הגבול הדרומי השואף מכאן בכיוון כללי מערבה אל הרי הנגב, והן בסמנו את הגבול המזרחי של יהודה", ואף "כמעין ציר או אבן פינה לשרטוט קו הגבול" (עמ' 138). ראו שם גם לסקירת שמותיו של ים המלח, בעמ' 22-11.

           (3) ואכן, לא בכדי בחוזה השלום ישראל-ירדן (נספח I(א)) נקבע הגבול הבינלאומי - בהמשך להגדרות מנדטוריות - כעובר דרך ים המלח.

           (4) הנביא יחזקאל מתאר התפתחויות עתידיות, של תחיה, שיחולו בים המלח (מ"ז, ח'-י"א):