אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות הקטינים עפ"י נסיבות הענין

פסק דין זה עניינו הכרעה בשתי תובענות הדדיות ל"משמורת" :

האחת,   הוגשה ע"י הגב' ג. ביום 8.7.12    בתמ"ש 13620-07-12.

השנייה, הוגשה ע"י מר ג.   ביום 31.10.12 בתמ"ש 56756-10-12.

חרף העובדה כי שתי התובענות הוגדרו במהותן כתובענות ל"משמורת" בקטינים, הרי שדווקא בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, אשר תפורטנה בהרחבה בפסק דין זה, מצאתי לברר הסוגיות שבמחלוקת, מבלי להידרש להגדרות של  "משמורת" ו"חזקה",  אלא לחלק את האחריות ההורית בין ההורים, כמו גם את חלוקת זמני שהות הילדים אצל כל אחד מהוריהם, והכל מתוך תקווה להביא לסיום המאבק בין הצדדים, שכן למדתי מבירור התובענה בכלל ומפגש עם שתי בנותיהן הקטינות של הצדדים בפרט, כי הוא גורם לכל בני המשפחה קושי רב וצער גדול.

רקע עובדתי

1.         הצדדים הינם בני זוג שנישאו זל"ז כדמו"י ביום 4.6.1996 ומנישואים אלה נולדו להם שלושה ילדים: נ' קטינה אשר ביום 8.1.2015 תגיע לגיל בגרות, נ' קטינה בת 12 וא' קטין בן 8.

(הבת נ' תיקרא בפסק דין זה "הבת הבכורה", הילדות נ' ונ' תיקראנה להלן: "הבנות" והילדים נ', נ' וא' יחד יקראו: "הקטינים").

2.         בני הזוג התגרשו, אולם הגם שדרכם הזוגית של ההורים הגיעה לסיום, החליטו לבחור במנגנון של המשך מגורים משותפים של הילדים בבית המגורים המשפחתי, כאשר ההורים מתגוררים בו לסירוגין (שבוע-שבוע).

נדמה כי אפשרות זו היא מיטיבה ומיטבית עבור בני המשפחה, אלא שמצב מורכב, כמעט בלתי אפשרי זה העיר מספר פעמים בכל שבוע את כל המחלוקות, את כל הויכוחים ואת כל הסערות הפנימיות שהיו יכולות להתעורר בתוך משפחה שעומדת על סף פירוד.

משפחה זו שבחרה במנגנון מגורים מיטיב לכאורה זה, הגיעה למצבי קונפליקט מהחמורים שאנו מכירים, תוך כתישה מתמדת של מצבם הרגשי של כלל המעורבים בענין, אמא, אבא ושלושה ילדים שנקלעים פעם אחר פעם לעין הסערה.

לאחר מאבק מר גם בנושא זה, הצליחו בנה"ז להגיע להחלטה בדבר סיום מנגנון המגורים החריג ונקבע כי הגב' ג' תרכוש זכויותיו של מר ג' בבית המגורים וכך הם נהגו בהסדר שנקבע, אושר ויצא לפועל במסגרת התביעה הרכושית שהתנהלה ומתנהלת בין הצדדים.