אחמד נ' עיריית חיפה

החלטה

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ש. ברסלב) מיום 28.8.11 בת.א. 6991-09-10.

2.בתאריך 20.6.06 הגישה המשיבה נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי המבקש משטחה. המשיבה טענה כי המבקש מסיג גבול וכי תפס ללא רשות מקרקעין שבבעלותה, הקים במקום מבנים בלתי חוקיים וכן מחזיק במקום פסולת וגרוטאות.

3.בתאריך 7.5.07 ניתן נגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה.

4.המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין וטען כי מסמכי בי-דין לא נמסרו לו.

5.בתאריך 29.7.08 ניתנה על ידי כבוד הרשמת פומרנץ החלטה הדוחה את הבקשה.

6.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה והדיון הוחזר לכבוד הרשמת, על מנת שיערך בנוכחות המבקש עצמו.

7.בתאריך 29.7.08 חזרה כבוד הרשמת על החלטתה, הדוחה את בקשת המבקש לביטול פסק הדין. בהחלטתה קבעה כבוד הרשמת כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק לאחר שכתבי בי-דין נשלחו לאותה כתובת שהמבקש ציין ככתובתו ו חזרו בציון "לא נדרש".

8.גם משיקול דעת דחתה כבוד הרשמת את הבקשה בקובעה כי המבקש לא צירף כל ראיה לביסוס טענתו בדבר זכויות במקרקעין נשוא התביעה ו/או לא מסר פרטים על הסדר, שלטענתו הגיע עם המשיבה. נקבע כי מדובר בטענה סתמית שאין בה כדי להוות הגנה בפני תביעת הפינוי, כאשר אין חולק שהמקרקעין נשוא הבקשה הם בבעלות המשיבה.

9.המבקש הגיש ערעור על החלטת כבוד הרשמת וחזר וטען כי היה מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

10.בפסק דין מיום 28.8.11 נדחה הערעור. בית משפט קמא קבע כי אין להתערב בממצא העובדתי של כבוד הרשמת לפיו בוצעה למבקש המצאה כדין וכי גם לגופו של ענין הוכח כי בוצעה המצאה שכזאת. בית משפט קמא ציין כי גם אם היה משתכנע כי נפל פגם בהמצאה (ולא היא), הרי שהמבקש נמנע, מטעמיו הוא, מלדרוש את דברי הדואר שנשלחו אליו והוא מנוע ומושתק מלטעון כנגד פגם בהמצאה.

11.גם מכוח שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט אימץ בית משפט קמא את קביעת כבוד הרשמת, בקובעו כי "התנהלותו של המבקש משקפת יחס של זלזול שיטתי ובוטה הן בצד השני והן בבית המשפט, תוך אי קיום חובתו כבעל דין והתעלמות מדעת מההליך המשפטי". בית משפט קמא גם בחן את סיכויי הגנתו של המבקש וקבע כי טענת המבקש אודות הסדר עם המשיבה הינה סתמית וללא ביסוס כאשר מנגד המבקש הורשע על פי הודאתו בהצבת פסולת ומכולות שלא כדין על המקרקעין שאינם בבעלותו, דהיינו המבקש לא הצביע ולו על הגנה לכאורית בפני התביעה. בית משפט קמא ציין כי דרך כלל ינתן משקל יתר לזכותו החוקתית של נתבע כי יהיה לו יומו בבית המשפט אך אין מקום להליך סרק ושיקולים של סופיות הדיון ויעילות המערכת המשפטית מחייבים לשים קץ להליכים עקרים.

12.המשיבה טענה בתגובתה כי הוכח כי בוצעה למבקש מסירה כדין, הן לכתובתה המגורים שלו והן לכתובת עסקו וכי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר שנשלח אליו. המשיבה גם טענה כי המבקש לא הוכיח ולו הגנה לכאורה.

13.לאחר שבחנתי את החלטות בית משפט קמא וטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. אין מתעוררת כאן שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין ולא נדרשת התערבות למניעת עיוות דין ולפיכך ההלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (וראה לאחרונה רע"א 9698/11 עג'מי נ. מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל ואח' (החלטה מיום 10.1.12).

14.לכאורה עולה כי גם לגופו של ענין דין הבקשה להדחות. בית משפט קמא קבע כי המסירה למבקש בוצעה כדין ואין נסיבות המצדיקות התערבות בקביעה עובדתית שכזו. עוד הוא קבע כי אין למבקש הגנה של ממש בפני תביעת הפינוי של המשיבה ובנסיבות אלה, ולאור פסקי הדין שניתנו בהליכים פליליים שנקטה המשיבה נגד המבקש, נראה כי אין פגם בהחלטה לפיה על המבקש לפנות את המקרקעין נשוא התביעה.

15.הבקשה נדחית.

16.המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

17.המזכירות תעביר למשיבה את הסכום שנפסק מתוך הערבון שהופקד על ידי המבקש והיתרה תוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ב, 15 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: