אחמד נ' ניהל ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו לתובע עקב מעורבות רכבו, רכב מדגם פיאט מספר רישוי 65-859-09 (להלן - "רכב התובע") בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 4/10/08.

לטענת התובע, בתאריך הנ"ל הוא נהג ברכבו בכביש היציאה מכפר מכר שבו נתיב אחד לכל כיוון נסיעה. באותו זמן רכב אחר, רכב מדגם מזדה מספר רישוי 32-399-14 אשר היה נהוג בידי הנתבעת 1 (להלן – "רכב הנתבעת") והמבוטח אצל הנתבעת 2 בפוליסת ביטוח צד ג', אשר נסע מולו בנתיב הנגדי, סטה לפתע ממסלולו ונכנס לתוך נתיב הנסיעה של התובע. כתוצאה מכך, וחרף מאמצי התובע והנתבעת למנוע את התאונה ארעה התנגשות בין שני כלי הרכב.

כתוצאה מהתאונה רכב התובע ניזוק בחלקו הקדמי-שמאלי, ואילו רכב הנתבעת ניזוק בדופן שמאל מאחור.

הנתבעות אינן מכחישות את אירוע התאונה, ואולם הן טוענות כי רכב התובע הוא זה אשר סטה מנתיבו ונכנס לנתיב נסיעת רכב הנתבעת.

בדיון אשר התקיים לפניי העידו שני הנהגים וכן מר תרשיחאני חסן, כעד תביעה.

במהלך חקירתם בבית המשפט חזר כל אחד מבעלי הדין - הנהגים - על גרסתו שבכתב טענותיו. התובע הוסיף בעדותו, כי ניסה לברוח ימינה על מנת למנוע את התאונה ואולם הדבר לא היה אפשרי. לדבריו, גם הנתבעת ניסתה לברוח לצד ימין שלה על מנת לחזור לנתיב נסיעתה ואולם רכבו הספיק בינתיים לפגוע ברכבה בצדו האחורי-שמאלי, ובהמשך לכך רכב הנתבעת פגע בשפת המדרכה שמצד ימין שלה.

גם הנתבעת מסרה בעדותה, כי ניסתה למנוע את התאונה על ידי הסטת הרכב שלה ימינה, ללא הועיל. הנתבעת הוסיפה, כי בעקבות הסטת רכבה ימינה היא התנגשה במדרכה שנמצאת מימינה ועלתה עליה.

אקדים לומר כי גרסת כל אחד מהנהגים נשמעה הגיונית באותה מידה. ואולם עדותו של העד מר תרשיחאני הכריעה את הכף לטובת התובע.

העד הנ"ל תמך בגרסת התובע במלואה, ובניגוד לטענת הנתבעות, לא מצאתי סתירה בין דבריו לבין דברי התובע. עד זה מסר כי נהג ברכבו כשהוא נוסע במרחק עשרות מטרים מרכב הנתבעת, ומאחוריו שיירה של רכבים. העד תיאר בפרוטרוט את השתלשלות האירועים הן לפני התאונה והן אחריה.

דברי העד, כי הבחין ברכב הנתבעת סוטה לנתיב התובע כשחצי מרכבה נכנס לנתיב השני, מתיישבים עם דברי התובע אשר העיד כי רכב הנתבעת נכנס לנתיב שלו בזווית (באלכסון). זה המקום לציין, שכאשר נשאל התובע בעדותו, האם רכב הנתבעת נכנס כולו לתוך הנתיב שלו, השיב התובע תחילה 'כן' ומיד לאחר מכן ענה 'לא' כשהוא מסביר ומתאר את האופן בו נכנס ויצא רכב הנתבעת מנתיב נסיעתו בזוית ואח"כ חזרה תוך סטייה ימינה לכיוון שלה כאשר רכבה מבצע מספר סיבובים עד לעצירה (ביצוע סיבובים כאמור מופיע גם בדיווח של הנתבעת לסוכן הביטוח שלה).

אגב האמור אוסיף, כי איני מקבלת את טענת הנתבעות אודות הרחבת חזית ע"י התובע, שאומנם לא ציין בכתב התביעה כי רכב הנתבעת חזר ימינה, ואולם גרעין הגרסה הרלוונטית מצוי כבר בכתב התביעה, מה גם שאין חולק כי רכב הנתבעת אכן פגע במדרכה שבצד ימין של הכביש ונעצר שם.

על כל אלה רואה אני לנכון להוסיף, כי עדותו של העד מר תרשיחאני היתה אמינה ולא התרשמתי כי יש לו עניין כלשהו בתוצאות ההליך.

אשר על כן, אני מקבלת את גרסת התובע לגבי אופן התרחשות התאונה ומעדיפה אותה על פני גרסת הנתבעת.

אעבור לשאלת הנזק - בעקבות התאונה רכב התובע נבדק על ידי שמאי מטעמו, אשר מצא כי היקף הנזק עובר את שווי הרכב, ולכן הכריז עליו כאובדן גמור.

חוות הדעת לא נסתרה, ולפיה שווי הרכב בניכוי ערך השרידים עומד על 6,030 ש"ח.

בנוסף לכך יש לפצות את התובע בגין רכיבי הנזק שיש לגביהם תימוכין בכתב, והכוונה היא לשכר טרחת השמאי בסך של 797 ש"ח, והוצאות בגין גרירת הרכב בסך של 450 ש"ח.

סיכומו של דבר, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 7,277 ש"ח (שהם 6,030 ש"ח + 797 ש"ח + 450 ש"ח) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.5% והוצאות משפט בסך של 150 ש"ח (בגין הוצאות העד) והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.