אחמד נ' גאנם ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984, לאחר שהגישו מסמכים וסיכמו טענותיהם בע"פ.

1.התובע, יליד 1973, נפגע ביום 5/12/06 בתאונת עבודה.

נטען כי נפל בעת עבודתו אצל הנתבע, מסולם שהיה מונח על עץ בפרדס בו עבד בקטיף. עוד נטען כי הסיבה לנפילה נעוצה בכך שהסולם הוצב במדרון כך שלא היה יציב.

2.התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ולתובע אושרה תקופת אי כושר בת חודש (עד ליום 4/1/07). המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה בסך 458 ₪.

3.שכרו של התובע בחודש שקדם לתאונה היה 1,500 ₪.

מהתלוש הבודד שהוצג (חודש 11/06) עולה כי התובע החל לעבוד אצל הנתבע זמן קצר לפני התאונה (ביום 15/11/06).

שכרו הרבע שנתי, כפי שאושר על ידי המל"ל, עמד על 1,980 ₪, דהיינו, כ-660 ₪ לחודש.

4.התובע נפגע בגב תחתון ונלקח באמבולנס לבית חולים העמק שם בוצעו לו צילומים ובדיקות C.T. התובע שוחרר כבר באותו יום לאחר שכל הבדיקות שנעשו לו היו תקינות (לא נמצאה עדות לשברים). ההמלצה בשיחרור היתה מנוחה בת 5 ימים.

5.בהמשך התלונן על כאבי גב ופנה מספר פעמים לבדיקת אורטופד (ראה ביקורים אצל רופא מיום 7/12/06, 9/12/06, 10/12/06, 21/12/06). הומלץ לו על קבלת טיפולי פזיוטרפיה, אם כי לא הוצג אישור כלשהו המעיד על ביצוע הטיפולים בפועל.

6.ב"כ התובע עותר לפיצוי כולל בסך 27,000 ₪ ע"פ הפירוט כדלקמן:

3,500 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה.

3,500 ₪ בגין עזרת צד ג'.

1,500 ₪ בגין הפסד שכר לעבר.

15,000 ₪ בגין כאב וסבל.

3,500 ₪ בגין הוצאות ועזרה לעתיד.

7.ב"כ הנתבעים טוענת מנגד כי התובע לא הוכיח מה היתה הסיבה לנפילתו מהסולם, ואין די בעצם קרות הארוע על מנת להטיל חבות על הנתבעת משלא הוכחה סיבת הנפילה והאם היתה רשלנות מצידה אם לאו.

באשר לנזק נטען כי אין לפצות בסכום העולה על 4,660 ₪ (4,000 ₪ בגין כאב וסבל ו-660 ₪ בגין הפסד שכר לעבר) כאשר מסכום זה יש להפחית סכום ניכר בגין שאלת החבות/אשם תורם וכן להפחית את תגמולי המל"ל.

8.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוצגו ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 8,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15%+מע"מ. כן ישיבו הנתבעים לתובע את האגרה ששולמה על ידו.

הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.