אחמד וגיה ערמאן נ' עובד כהן ואח'

פסק דין

1.בפני תביעתו של מר אחמד וג'יה ערמאן (להלן – "התובע") כנגד מר עובד כהן וחברת סטאר נייט בע"מ (להלן – "הנתבעים") לתשלום הפרשי שכר מינימום, פדיון חופשה שנתית ותשלום בגין נסיעות.

תמצית טענות הצדדים

2.לטענת התובע הוא הועסק על-ידי הנתבעים בשתי תקופות: התקופה הראשונה מחודש 5/05 ועד לחודש 9/05 והתקופה השנייה מחודש 5/07 ועד לחודש 9/07. לטענתו, במהלך תקופת עבודתו לא נמסרו לו תלושי שכר, לא מסרו לו אישור על תקופת העסקתו ולא מסרו לו את כרטיסי הנוכחות. עוד טוען התובע כי במהלך תקופת עבודתו הראשונה השתכר 6 ₪ לשעת עבודה ובתקופת העבודה השנייה השתכר 7 ₪ לשעת עבודה.

במקביל טוען התובע כי במהלך עבודתו הוא לא יצא מעולם לחופשה בתשלום ו/או לא קיבל פדיון עבור ימי חופשה וכי לא קיבל תשלום בגין דמי נסיעות.

3.סה"כ עותר התובע לתשלום בשיעור 651 ₪ בגין פדיון חופשה, 2,640 ₪ בגין הוצאות נסיעה ו- 23,994 ₪ הפרשי שכר מינימום.

4.הנתבעים טוענים כי התובע מעולם לא עבד אצל נתבע מס' 1 ו/או נתבעת מס' 2 (סעיף 5 לכתב ההגנה) כי הם אינם מכירים את התובע ולא התקיימו מעולם יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעים (סעיף 14 לכתב ההגנה).

ההליכים בתיק

5.ביום 5.9.2011 התקיים דיון הוכחות בתיק. מטעם התביעה העיד לפנינו התובע עצמו, בחקירה נגדית. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

6.עיקר המחלוקת בין הצדדים בתיק נסובה סביב השאלה האם כטענת התובע הוא הועסק על-ידי הנתבעים כ"עובד" וזכאי הוא לתשלומים שונים מכוח יחסי העבודה בין הצדדים, או כטענת הנתבעים התובע כלל לא הועסק אצלם ולא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

7.ברי, כי נטל ההוכחה לעניין קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים מוטל על כתפי הטוען להם שכן הוא "המוציא מחברו". בהקשר זה אזכיר מושכלות יסוד ולפיו דיני הראיות מבחינים בין "נטל השכנוע" לבין "נטל הבאת הראיות". על ההבחנה בין השניים עמד בית המשפט העליון בין היתר בפרשת מרום בזו הלשון:

"נטל השכנוע מבטא את החובה המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו. הצד שעל כתפיו רובץ נטל זה נדרש לשכנע את בית המשפט באמיתות טענתו, ואם ייכשל בכך – טענתו תידחה...

נטל הבאת הראיות, המבטא נטל קל יותר, בא רק להבהיר על מי מהצדדים, בשלב מסויים זה או אחר של המשפט, רובצת חובה להציג את ראיותיו. ככלל, נטל הבאת הראיות מוטל בתחילת המשפט על הצד הנושא בנטל השכנוע; שאם צד זה לא יביא את ראיותיו, תידחה טענתו. אם הצד הנושא בנטל השכנוע הביא ראיה המוכיחה לכאורה את טענתו, עשוי נטל הבאת הראיות לעבור לצד האחר. ואולם, הצד האחר – אשר אינו נושא בנטל השכנוע – עשוי לזכות במשפט גם אם לא עמד בנטל הבאת הראיות, אם בית המשפט לא שוכנע כי הראיות שהביא הצד הראשון מבססות את טענתו במידת הוודאות הדרושה לשם עמידה בנטל השכנוע...במצב שבו הראיות שקולות יפעל הספק לחובת הצד שעליו נטל השכנוע. הנה כי כן, נטל הבאת הראיות אינו גוזר את גורל ההכרעה במשפט, אלא רק את מהלכו של המשפט, ואילו נטל השכנוע קובע את גורל ההכרעה במשפט: הצד הנושא בו חייב להרימו. אם נכשל בכך – תידחה טענתו וידו במשפט תהא על התחתונה. זאת ועוד: נטל הבאת הראיות עשוי לעבור מן הצד הנושא בנטל השכנוע לצד האחר. לא כן נטל השכנוע, שהוא ...'קבוע ועומד, ולעולם אינו עובר מבעל דין אחד למשנהו'..." (ההדגשות לא במקור)

(ראו: ע"פ 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד; דנ"א 1516 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813)

8.בענייננו, התובע לא הציג כל ראיה או מוצג נוסף לתמיכה בגרסתו מלבד עדותו בתצהיר העדות הראשית. כשנשאל בבית הדין האם יש לך מסמך שמעיד שאתה עבדת אצל הנתבעים השיב "אין לי מסמכים בידיים שלי" (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 17). כאן גם המקום לציין כי ניתן היה לצפות שהתובע יגיש ראיות חיצוניות שיתמכו בטענותיו (אישורי כניסה לישראל, דו"חות של שירות התעסוקה, הבאת עדים וכו') אך דבר מאלה לא הוצגו בפני בית הדין. קביעתי נכונה מכח קל וחומר שעה שטענות הנתבעים באשר להעדר יריבות עם התובע הועלתה כבר בכתב ההגנה שהוגש לבית הדין ביום 17.5.2010. מכאן, כי היה ברשותו של התובע זמן רב (למעלה משנה) על מנת לנסות ולהפריך את טענות הנתבעים ומשבחר שלא לעשות כן עומד לו הדבר לרועץ. יתר על כן, מקרה זהה לנסיבות התיק דנן כבר הוכרע על-ידי בעבר (דמ"ר 2680/10 זאהר עלי סדה נ' עובד כהן וסטאר נייט בע"מ, ניתן ביום 6.6.2011) וטוב היה עושה התובע אילו היה מיישם ו/או מנסה ליישם את מסקנות פסק הדין בעניין עלי סדה על עניינו ומשהתובע לא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו.

9.בסיכומו של דבר, בית הדין מצוי במצב שבו התובע, מחד, טוען שהועסק על-ידי הנתבעים בעוד שהנתבעים, מאידך, טוענים שאינם מכירים את התובע (ראו תשובות הנתבע 2 לשאלות בית הדין: עמ' 6 לפרוטוקול ש' 22 ואילך), כאשר נטל הראייה מוטל על התובע שאף לא הציג בפנינו כל ראייה שתתמוך בגרסתו. בהקשר זה יצויין כי גם ב"כ התובע בסיכומיו כותב במפורש כי "אין בידי התובע ראיות לכך שהוא עבד אצל הנתבעים" (סעיף 3 לסיכומים).

10.התוצאה היא, איפוא, כי התובע לא הרים את הנטל הנדרש ממנו לצורך הוכחת הטענה לפיה הוא הועסק בשורות הנתבעים.

11.אשר על כן, לאור מכלול נסיבות המקרה שבנדון, אין לי אלא להעדיף את גרסת הנתבעים לפיה לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינם לבין התובע. למותר לציין, כי משדחיתי את טענת התובע באשר להתקיימותם של יחסי עובד מעביד מתייתר הצורך לדון לגופו של עניין בטענותיו של התובע לגבי הזכויות מכח יחסי העבודה שהתובע טוען שלא שולמו לו.

סוף דבר: