אחמד(המנוח) ואח' נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דר

פסק דין

רקע כללי.

ביום 25.10.03 התרחשה תאונת דרכים שבעקבותיה קופחו חייו של המנוח חסן אחמד ז"ל (להלן:המנוח). בזמן התאונה המנוח נהג ברכב שהשימוש בו לא בוטח בביטוח חובה.

התובעת מס' 2 הינה אלמנתו של המנוח (להלן:האלמנה). קודם לנישואי המנוח עם האלמנה, היא הייתה נשואה לאחיו שאף הוא נפטר בנסיבות טראגיות. התובעים מס' 3, ו-4, הינם ילדיהם המשותפים של האלמנה ואחי המנוח. בעקבות מות האח, המנוח, כאמור, נשא את האלמנה לאישה ולהם נולד בן שהינו התובע מס' 5 .

התובעים הגישו תביעתם זו כנגד הנתבעת שבגדרה הם עתרו לחייבה בתשלום הפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם בשל מותו של המנוח. המוסד לביטוח לאומי ביקש להצטרף כתובע נוסף, ועתר בתביעתו לחייב את הנתבעת לשפותו בתשלום מלוא הגמלאות ששילם וצפוי לשלם לתובעים בעקבות התאונה.

טענות הצדדים.

התובעים מודים בסיכומיהם כי המנוח נהג, כגישתם, לצרוך בעבר הרחוק סמים קשים. עם זאת, הם מדגישים, שעובדה זו לא העיבה על יחסיו הטובים עם התובעים שהיו תלויים בו ובהכנסתו. התובעים גם טוענים, כי הוכח בראיות טובות ומשכנעות שהתובע תרם באופן משמעותי למשק הבית, תמך בתובעים ולא חסך מהם דבר.

התובעים התייחסו בסיכומיהם למקורות הכנסתו של המנוח. המקור הראשון הינו מקצבת הבטחת הכנסה לה זכה המנוח בחייו, אולם גם, כך הם מחדדים, מעבודתו במכירת פירות וירקות באופן שאינו קבוע ורציף, אף שבגין הכנסה זו לא הוגש דיווח כדין (סע' 21 לסיכומים). לשם חיזוק טענה זו, התובעים הפנו לתעודת עובד ציבור של מנהל אגף במועצת הצמחים, ממנה עולה כי התובע נתפס, בשלוש הזדמנויות שונות, כשהוא מוביל באמצעות רכבו כמויות מסחריות של ירקות ופירות, ובגין כך חויב בתשלום קנסות. הם גם הפנו לעדותו של העד ראג'ח חאג', בן דודו של המנוח, שמסר כי אף הוא נהג לקבל הבטחת הכנסה ולעבוד לעיתים בשיווק פירות וירקות, מבלי שדווח אודות הכנסתו זו.

התובעים הוסיפו וטענו, כי כפי שעולה מעדות אחיו של המנוח, מר' פאיז חאג', הרי המנוח ואח זה תכננו, בסמוך לפני אירוע התאונה, להקים עסק בכפרם למכירת ירקות ופירות, דבר שהיה משפר משמעותית את הכנסתו של המנוח לולא התאונה. התובעים גם בדעה כי בבוא ביהמ"ש לאמוד את הכנסתו של המנוח לצורך שומת ההפסדים שנגרמו לתובעים, נכון להתחשב גם בהכנסה שצמחה לתובע מהסחר בסמים (סע' 17 לסיכומים).

התובעים תמכו את תביעתם בחוות דעתו של האקטואר שפירא. כפי גישתם, נכון להעריך את הכנסתו של המנוח ככתוב בחוות דעת זו המבוססת על צריכתה החודשית הממוצעת של משפחה בעשירון התחתון בסך של כ-7,700 ₪, ועוד סכום בסך של 2,500 ₪ המשקף ההוצאה הממוצעת בגין החזקת רכב. נוסף לכך, טוענים התובעים כי נכון לגלם בהכנסה הקובעת את פוטנציאל ההכנסה שהעסק המתוכנן היה עשוי להניב למנוח לפחות בסך של כ-3,800 ₪. התובעים טוענים שחוות דעת זו משקפת הוצאות מינימאליות של משפחה המונה 5 נפשות, אותה נכון לאמץ ולו מהטעם שהנתבעת לא עמדה על חקירת מומחה זה.

על בסיס ההכנסה נטענת זו, התובעים ערכו חישוב בגין הפסדי התמיכה, עתרו לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אובדן התמיכה לרבות הפסדי פנסיה וקצבת זקנה, אובדן שירותי אב ובעל וגם הוצאות קבורה ומצבה, ובסה"כ 2,7 מיליון ₪, בניכוי תשלומי המל"ל בסך כ- 500,000 ₪.

התובע מס' 6 (להלן:המל"ל), דרש בסיכומיו לחייב את הנתבעת לשפותו בתשלום סך של 578,642 ₪, סכום הכולל דמי קבורה וקצבת שאירים ששולמה ותשולם לתובעים בעקבות התאונה. בסיכומיו תובע זה הקדים והתייחס לשתי טענות בהן אוחזת הנתבעת. לטענתו אין לשעות לעמדת הנתבעת לפיה יש לשפות את המל"ל בגין ההפסד שנגרם לו בפועל, היינו בגין ההפרש בין הקצבאות שהיה עליו לשלם לפני התאונה לאלה אחריה. אמנם המנוח ובני ביתו קיבלו קצבת הבטחה לפני התאונה וזו הופסקה אחרי התאונה, עם זאת זכאות המל"ל לא מבוססת על הערכת נזקיו, אלא על זכות סטטוטורית לקבלת מלוא התשלומים ששולמו ויושלמו בשל זכאות התובעים לגימלה עקב מות המנוח. המל"ל גם הוסיף, כי בנסיבות נכון לדחות את טענת הנתבעת לביצוע ניכוי מן הניכוי. הכוונה היא לניכוי חלקה של האלמנה בקצבת הבטחת הכנסה מזה המשולם לה בגין קצבת שאירים. בעניין זה המל"ל מסביר שניכוי מן הניכוי אפשרי למקרה וקיימת זהות בין הזכאי לשתי הקצבאות, ואילו בענייננו קצבת הבטחת הכנסה ניתנה על שם ובזכות המנוח בלבד. על טיעונים אלה חזר המל"ל גם בסיכומי התשובה שהוגשו על-ידו.

את סיכומיה הנתבעת פתחה בהדגישה, כי הוכח שהמנוח לא עבד החל משנת 1983, כעולה מדו"ח הרציפות בעבודה. המנוח היה מכור לסמים קשים וריצה מאסרים רבים וממושכים בגין עבירות רכוש, שוד וסמים. המנוח השתחרר מהכלא אך חודשים בודדים לפני התאונה, ולאחר שחרורו הגיש בקשה לענף הבטחת הכנסה במל"ל, בה הצהיר כי עודנו מכור לסמים וכי אין לו מקור הכנסה כלשהו. כתמיכה בטענתה זו הנתבעת הפנתה לדברי האלמנה שנמסרו מיד לאחר התאונה ובהם הצהירה כי המנוח היה מכור לסמים קשים, גם להחלטות ועדת השחרור שדנה בעניינו של המנוח, ומסקנתה הייתה כי המנוח לא שינה מדפוסי התנהגותו (ועדה משנת 2002). מכל אלה, הנתבעת בדעה שהמנוח לא עבד וגם לא תמך במשפחתו באופן כלשהו. הנתבעת הוסיפה כי, נוסף להכנסת המשפחה מקצבת הבטחת הכנסה, האלמנה היא זו דווקא שעבדה כדי לקיים את משפחתה ואת המנוח.

הנתבעת הוסיפה, כי נסיונות התובעים להוכיח שהמנוח עבד והשתכר נכשלו, לאור האמור לעיל, לנוכח העובדה שהסתבר כי רוב עדיהם שהעידו אודות עבודת המנוח, הם בעצמם מכורים לסמים או נתמכי מל"ל, או שניהם יחד, דבר שנוטל רבות מעוצמת עדויותיהם.

גם טענתם של התובעים לאובדן חלקם בקצבת הזקנה שהמנוח היה אמור לקבל אין לה על מה לסמוך. זאת, משום שהוכח כי המנוח לא עבד ובכך לא צבר ותק גם לא תקופת אכשרה המזכה בקבלת קצבה זו, וביתר שאת שעה שעסקינן בפיצוי בגין נזק שיתרחש בעתיד דבר המחייב היוון כפול. לעניין קצבת הבטחת הכנסה טוענת הנתבעת כי לכל היותר נכון לערוך חישוב להפסדי התלויים בהתאם להפרש שבין קצבת הבטחת ההכנסה לה היו זכאים בחי המנוח, לזו שהם זכאים לקבלה אחרי מותו. הפרש זה הוא שמשקף את הפסדיהם, אולם משום, כפי שעולה מחוות הדעת האקטואריות שהוגשו הפרש זה שלילי, הדבר מוכיח כי לא נגרם נזק כשלהו.

לעניין אובדן שירותי בעל טוענת הנתבעת כי, הוכח באופן שאינו משתמע לשניים שהמנוח לא גילה מעורבות כלשהיא בגידול הילדים, בעזרה במשק הבית, אלא את מרבית זמנו הוא העביר במוסדות גמילה או כשהוא כלוא מאחורי סורג ובריח. המנוח לא תרם מאומה למשפחתו, ומכאן אין כל הצדקה לפסוק פיצוי כלשהו בראש נזק זה.

לחילופין, טוענת הנתבעת, כי היה וביה"ש יראה לאמץ את טענות התובעים לעבודת המנוח, אזי נכון להעריך את השתכרותו, על רקע הנתונים שהובאו לעיל , בסך של 1,000 ₪ נוסף להבטחת ההכנסה, תוך התחשבות בהכנסת האלמנה. אולם במקרה זה נכון לבצע ניכוי מן הניכוי,אף שטענה זו ראוי לה כי תיטען מפי התובעים, היינו לנכות מקצבת השאירים את קצבת הבטחת ההכנסה. לבסוף הנתבעת הציעה לפסוק לתובעים סך כ-69,000 ₪, ואילו המל"ל, סך של 41,394 ₪. כאשר התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין הוצאות קבורה ומצבה, משום שנזק זה הינו מנת חלקם של היורשים, ובנסיבות הם משוללי תביעה במעמדם כיורשים.

הנתבעת גם הגישה תשובה לסיכומי התשובה מטעם המל"ל. אף שהדבר נעשה ללא נטילת רשות, עיינתי בתשובה זו. הנתבעת מבהירה שהיא לא טענה כי המל"ל מרוויח מתביעתו, אלא התמקדה אך בשאלת הניכוי מן הניכוי. גם בעניין זה היא חולקת על גישת המל"ל ומזכירה כי קצבת הבטחת הכנסה, שאמנם שולמה לידי המשיב, הרי היא קיצבה דיפרנצאילית המשתנה בהתאם להרכב המשפחה. היינו, קצבה זו גילמה בחובה גם תשלומים עבור התובעים, ולא המנוח לבדו.

עיינתי גם בסיכומי התשובה של התובעים. בסיכומים אלה התובעים חזרו והדגישו את טיעוניהם לעניין פוטנציאל ההשתכרות שהיה טמון במנוח ותמיכתו בהם. טענו כי הם זכאים לפיצוי בגין אובדן תמיכה מקצבת הזיקנה של המנוח, גם הדגישו כי לא זנחו את טענתם לניכוי מן הניכוי, אדרבה הם סבורים שצריך לנכות גם את הסכום בגין השלמת ההכנסה המשולם לאלמנה מאז התאונה ואשר יופסק לאחר קבלתה לפיצויים בתיק זה.

לאחר קריאת סיכומי וטענות הצדדים וגם בחינה לראיות וחוות הדעת שהוגשו, סברתי כי לשם עריכת החישוב הנכון אני זקוק לנתונים נוספים, לעניין שאלת הזכאות להבטחת הכנסה וקצבת זקנה של המנוח והאלמנה. בעקבות כך, ניתה החלטתי מיום 20.1.12, שבגדרה ביקשתי מאת המל"ל להגיש תעודת עובד ציבור משלימה שתתייחס לשאלת אותן הצגתי בהחלטה הנ"ל. המל"ל שעה להחלטה והגיש ביום 28.2.12 את כל הנתונים שהתבקשו.