אחמד בדאח נ' מועצה מקומית כאבול

החלטה

לפנינו שתי בקשות שהוגשו ע"י התובע – הראשונה, בקשה להיפוך סדר הבאת הראיות והשנייה, בקשה נוספת לדחיית מועד דיון ההוכחות הקבוע לתאריך 17/11/09.

התובע עובד כמהנדס הנתבעת ובמסגרת הליך זה הגיש נגד הנתבעת כתב תביעה בו טען כי במהלך שנות עבודתו גרעה הנתבעת מתנאי העסקתו ללא הסכמתו וחרף מחאתו. בין היתר טען התובע כי הנתבעת חדלה לשלם כלל או הפחיתה בתשלום רכיבים שונים של הוצאות אחזקת רכב. כן טען, כי משלב כלשהו הנתבעת הפחיתה את שכרו ב -10%. לאור זאת עתר התובע להחזר הכספים שלא שולמו לו וכן לסעד הצהרתי לפיו על הנתבעת לשלם לו את מלוא זכויותיו על פי חוזה העסקתו.

לטענת הנתבעת, חלק מרכיבי הוצאות אחזקת הרכב אכן קוצצו וזאת במסגרת הסכם הבראה אשר זכה להסכמת וועד העובדים והסתדרות העובדים. עם זאת, הנתבעת חלקה על משך התקופה בה בוצע הקיצוץ. לעניין הפחתת השכר בגובה 10% - אף קיצוץ זה בוצע במסגרת תוכנית ההבראה הנ"ל ובנוסף לכך התובע עצמו הסכים לקיצוץ זה בשכרו.

בתאריך 30/6/09 ניתנה החלטה לפיה ישיבת ההוכחות תתקיים ביום 17/11/09.

הבקשה להיפוך סדר הבאת הראיות

בתאריך 1/11/09 הגיש התובע בקשה להורות לנתבעת להביא את עדיה בטרם יובאו עדי התובע וזאת מהטעם שטענות הנתבעת הן במהות מסוג "הודאה והדחה", במובן זה שהנתבעת מודה בקיצוץ שכרו של התובע אולם טוענת לכשרות הקיצוץ ולכך כי קיבלה את הסכמת התובע מראש. על כן, טוען התובע, יש להעביר את נטל הראיה לנתבעת (סעיף ב' לבקשה).

בתאריך 9/11/09 התקבלה תגובת הנתבעת לפיה טענת "הודאה והדחה" אינה חלה בבית הדין לעבודה, באשר בעוד שטענה זו מעוגנת בתקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984, הרי שאין לה כל אזכור בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב -1991. לגופו של עניין נטען כי הפיכת סדר הבאת הראיות אפשרי רק מקום בו הנתבע מודה בכל הטענות העובדתיות של התובע, אולם יחד עם זאת טוען הנתבע כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש – תנאי אשר לא מתקיים בענייננו, באשר הנתבעת חולקת על העובדות הנטענות ע"י התובע.

לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה הגענו לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשת התובע להיפוך סדר הראיות. לא מצאנו לנכון לדון בטענה המשפטית בדבר תחולת טענת "הודאה והדחה" בבית הדין מהטעם שהנתבעת לא הודתה בכל הטענות העובדתיות שהעלה התובע.

אין ממש בטענת התובע כי הנתבעת מודה בכל טענותיו העובדתיות בדבר שינוי שכרו באשר קיימת מחלוקת לגבי משך קיצוץ חלק מרכיבי הוצאות אחזקת הרכב, כעולה מכתבי הטענות ומפרוטוקול הדיון מיום 21/4/09 (ע' 1 ש' 17 לפרוט'). זאת ועוד, בכתב התביעה טוען התובע כי ההפחתות בשכרו בוצעו ללא הסכמתו וחרף מחאתו, בעוד שלטענת הנתבעת הדבר נעשה לאחר קבלת הסכמתו וכי לאחר הקיצוץ התובע לא העלה כל טענה בעניין במשך שלש שנים.

משכך, בעניין זה אנו מקבלים את עמדת הנתבעת לפיה הראציונאל העומד בבסיס הפרוצדורה של היפוך סדר הראיות כלל לא מתקיים בענייננו משהנתבעת אינה מודה בכל העובדות להן טען התובע.

על כן, הטענה בעניין זה נדחית.

הבקשה לדחיית ישיבת ההוכחות

בתאריך 9/11/09 הוגשה מטעם הנתבעת בקשה מוסכמת לדחיית מועד ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 17/11/09 מהטעם שעדי הנתבעת משתתפים בכנס באותו מועד (כאמור לעיל, ישיבת ההוכחות נקבעה עוד בתאריך 30/6/09). בהחלטה מיום 9/11/09 נקבע, כי לאור מועד הגשתה אין להיעתר לבקשה וכי במסגרת הדיון הקבוע לתאריך 17/11/09 ישמעו עדי התובע בלבד.

בתאריך 11/11/09 הוגשה ע"י התובע "בקשה דחופה מוסכמת לדחיית מועד הדיון", בו התבקש בית הדין לעיין שנית בהחלטתו ולהורות על דחיית מועד ישיבת ההוכחות. לטענת התובע העובדה כי לא יישמעו עדי שני הצדדים באותה ישיבת הוכחות תקנה יתרון בלתי הוגן לנתבעת ותפגע בזכויותיו הדיוניות והמהותיות.

אין מקום לדחיית ישיבת ההוכחות – אף לא מטעמיו של התובע. מאחר שקבענו כי אין מקום להיפוך סדרי הדין הרי שהתובע לא ייפגע עת עדיו יישמעו ראשונים. לא ברור לבית הדין מדוע התובע סבור כי שמיעת עדויות הנתבעת בישיבת הוכחות אחרת תפגע ב"זכויותיו הדיוניות והמהותיות" שכן לא קיימת חובה לשמוע את עדי התובע ועדי הנתבעת באותה ישיבת הוכחות.

לאור האמור לעיל, בישיבת ההוכחות ביום 17/11/09 יישמעו עדי התובע.

ניתנה היום, כ"ה חשון תש"ע, 12 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.