אחים ריאד בנין נ' פלובר יעל

ערעור וערעור נגדי על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת רים נדאף) מיום 29.1.2009 בת.א. 1217/06

פסק דין

כב' השופט ד' צרפתי

כללי

המערערת (המשיבה שכנגד) הינה חברה קבלנית, (להלן "הקבלן"), והמשיבים (המערערים שכנגד), הינם מזמיני העבודה מהקבלן לבניית בניין מגורים בן 12 דירות על מגרש שבבעלותם, ופרטיו בתביעה (להלן "המזמינים" ו"הבניין" בהתאמה).

עיקרי ההסכמות בין הצדדים מעוגנים בהסכם מיום 10.07.98 (להלן "ההסכם"), ואשר הוגדר כהסכם "פאושלי".

על פי ההסכם חלק מהדירות היו אמורות להימכר לרוכשים חיצוניים וחלק להישאר בבעלות המזמינים.

בתביעה שהגיש הקבלן, טען כי הוא זכאי לקבל תוספת תמורה בגין תוספות ושינויים שבוצעו בבניין, לטענתו באישור המזמינים, ואלה לא שולמו.

עוד נטען על ידו כי המזמינים לא שילמו יתרה מתוך התמורה המקורית, בשיעור 2%, ואשר לא שולמה בשל טענות המזמינים לקיזוזי סכומים כנגדה .

התביעה גם כללה דרישה לתוספת תשלום בגין אורך כלונסאות שבוצעו, מעבר לאורך שתומחר בהסכם, וכן תביעה לתשלום בגין רווח קבלני ביחס לעבודות שבוצעו על ידי קבלני משנה.

המזמינים מנגד, בכתב הגנתם, טענו כי הקבלן אינו זכאי לכל תוספת בגין שינויים ותוספות, הואיל, ואלה, ככל שבוצעו, לא בוצעו על פי המנגנון המדויק המתחייב בהסכם, על כן יש לראות תוספות אלה כתוספות שהתבצעו על דעת הקבלן בלבד, ואין לחייב בגינם.

עוד טענו המזמינים כי הקבלן איחר בהשלמת העבודות, מעבר למועדים הקצובים בהסכם באופן המזכה אותם בפיצוי כספי בהתאם להוראות ההסכם. כמו כן טענו המזמינים כי הקבלן ביצע את העבודה באיכות ירודה, המצדיקה קיזוז כספי נוסף.

המזמינים בכתב הגנתם, לרבות המתוקן, טענו להפרות נוספות מצד הקבלן, כולל; אי העמדת מהנדס מטעמו באופן שחייב את המזמינים לשאת בעלות מהנדס מטעמם תחתיו, אי תשלום חובות לעירייה, ביטוח חסר, מטבחים שסופקו בעלות נמוכה מהמוסכם ועלויות תיקון מעלית.

במהלך בירור התביעה מינה בית משפט קמא, מומחה, המהנדס סוהיל סאבא (להלן "מומחה בית משפט"), על מנת שידון ויכריע בעיקרי המחלוקות המקצועיות שבין הצדדים.

עיקרי פסיקת בית משפט קמא

בית משפט קמא, בפסק דינו, דחה טענות כנגד תוקף חוות דעת מומחה בית משפט, כמו גם טענות לחריגה מסמכות, וקבע כי אין בסיס לחלוק על קביעותיו המקצועיות של מומחה בית משפט .

לעניין האיחורים במסירת הפרויקט, ולאחר שניכה ארכה מותרת על פי ההסכם (עד 30.01.00), העמיד בימ"ש קמא את האיחור על 29 ימים, בהתאם למועד המסירה של הפרויקט (28.02.00).

על פי האמור זיכה בימ"ש קמא את המזמינים בסכום הפיצוי הקבוע בהסכם ביחס לאותה תקופה.

בסוגיית הכלונסאות (הצורך בביצוע כלונסאות באורך 12 מטרים במקום 10 מטרים כקבוע בהסכם), קבע בימ"ש קמא, בהמשך לקביעות מומחה ביהמ"ש, כי הקבלן אינו זכאי לתוספת התשלום בגין כך, הואיל ולמועד החתימה על ההסכם, טרם היו קביעות סופיות באשר לאורך הכלונסאות, וכי הקבלן קיבל על עצמו לבצע את אורך הכלונסאות כפי שייקבע סופית, מבלי שיהיה זכאי לתשלום נוסף בעניין.

לסוגיית הרווח הקבלני, בשיעור 2% מעבודות קבלני המשנה, נקבע בפס"ד כי הקבלן אכן זכאי לתוספת ובנדון הפנה לסעיף 18 א' למסמך הכללי בהסכם. בהתאם לקביעות מומחה בית משפט בנושא, ושנעשו על פי הערכה, הועמד הסכום לתשלום על 1,750 ₪. בסוגיה זו לא מערערים עוד הצדדים.