אחיה ואח' נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים ואח'

החלטה

רקע

בתיק זה אוחדו שתי תביעות (ת.א 52094-12-11 מאוחד עם ת.א 4979-12-11) אשר הוגשו בגין נזקי גוף שנגרמו למר מזעקי דביר ומר דמארי אחיה (להלן:"התובעים ו\או הנפגעים") לטענתם, עקב תאונה שארעה להם ביום 1.3.09 עת שנסעו יחד עם חברם מר חושן אבינר (להלן: "חושן"), שנהג ברכב בעת התאונה, כאשר הוא נהג ללא רישיון וזאת ללא ידיעת התובעים.

התובעים תבעו את קרנית (להלן: "הנתבעת"), שהיא תאגיד אשר הוקם מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ח-1975 כלפיה הופנתה הדרישה היות והתובעים לא ידעו כי למר חושן לא היה רישיון נהיגה ולא היה על התובעים לדעת כי למר חושן אין רישיון נהיגה.

בשני התיקים הוגשו הודעת צד שלישי כנגד מר חושן וכנגד מר חושן חנניה. לאחר קיום קדם משפט ראשון וקבלת הערות בית המשפט, הודיעו התובעים כי הם מבקשים לדחות את התביעות ללא צו להוצאות. התביעות נדחו, והנתבעת מבקשת לחייב את התובעים בהוצאות משפט ראויות.

ב"כ התובעים טען כי המדובר בחיילים בשירות סדיר, ללא כל הכנסה נוספת, וכי הטלת הוצאות הדבר יהווה נטל כבד עבורם, ולפנים משורת הדין, ביקש שדחיית התביעות תיעשה ללא צו להוצאות.

ב"כ הנתבעת המלומד טען שהנתבעת הינה גוף ציבורי, הדואג לכספי ציבור, ולא היה מקום מלכתחילה להגשתן של התביעות מאחר ומדובר בשלושה חברים קרובים ושכנים, אשר נסעו ברכב ביודעם כי אין למי מהם היתר לעשות שימוש ברכב, וביודעם כי מי שנהג ברכב היה בן 16 במועד התאונה.

הנתבעת הדגישה את הנקודה הנ"ל מתחילה המשפט, אך התובעים התעקשו, ולא רצו לדחות את התביעה, ובעקבות כך נאלצה היא להתגונן, לשכור שירותי עו"ד, היו הליכי ביניים, הוגשה הודעת צד שלישי, שולמה אגרה, והמדובר הוא בהוצאות יקרות. עוד טען ב"כ הנתבעת המלומד, כי עצם היותם של התובעים חיילים, לא מקנה להם פטור מחיוב בהוצאות. ב"כ הנתבעת צרף ריכוז הוצאות מטעם קרנית, ובקש לחייב את התובעים בכל ההוצאות הללו.

עוד בקש ב"כ הנתבעת לתקן את ההחלטה בדחיית התביעה על הסף, כך שהדחייה תכלול גם סילוק תביעות מטיבים למיניהם.

התובעים הגיבו לטענות הנ"ל רק ביום 4.6.13. לטענתם, התקיים בתיק רק קד"מ אחד, ולא נקבעו מומחים ולא התנהל כל הליך מלבד הקד"מ, ומשכך אין לחייבם בהוצאות.

הנתבעת השיבה לטענות הנ"ל ביום 6.6.13 וציינה כי עם הגשת תביעות הסרק של התובעים, נאלצה הנתבעת לשכור שירותי עו"ד, היו לה הוצאות רבות כגון חקירות, העתקת תיק המשטרה, העתקת תיעוד רפואי, ועוד ומשכך פני הדברים, ובשים לב כי מדובר בכספי ציבור, יש לחייב את התובעים בהוצאות.

דיון והכרעה

תקנות 511 ו – 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן: "הוצאות") לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של בית המשפט לאחר שזה שמע, עיין ודקדק בטענותיהם של הצדדים.

בין שיקוליו אלו יבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף המומלץ שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין, והדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

כלל ראשון לכללי פסיקת ההוצאות הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה, יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת מלוא ההוצאות (ראה: י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין 1990, בעמ' 507-508 וכן: ע"א 1986, 1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין, פ"ד מו(4)822, עמ' 830-829).

עם זאת, אין להתעלם מ"צוק העיתים" והעומס הרב שמוטל על בתי המשפט והצורך במדיניות שיפוטית ראויה, שמשמעותה בעיני מחד גיסא הרתעת תובעים מפתיחת הליכי סרק בבית המשפט, אך מאידך גיסא עידוד סיום הליכים אלו מוקדם ככל האפשר, תוך הימנעות ממתן תמריץ שלילי לסיום הליכי סרק בשלבים מוקדמים על ידי פסיקת ההוצאות בשיעור ניכר.

בעל דין זכאי כי שכרו לא ייצא בהפסדו וממילא זכאי הוא למלוא הוצאותיו (ראה: ע"א 1182/90 דורית שחם נ' מרים רוטמן ואח'. פ"ד מו (4), 330, עמ' 346-347) אך לזאת אוסיף העובדה כי התובעים וב"כ, בחרו ועשו על מנת לעצור ההליך באיבו ובכך למנוע את ניהול התובענה באופן בזבזני ומיותר (ראה: ע"א 6431/96 אן בר זאב ואח' נ' ג'ומעה מוחמד ואח'. פ"ד נב(3) 557, עמ' 576-575).

בנסיבות אלו, ולאחר שעיינתי במסמכי הצדדים וטיעוניהם ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ושיקולי מדיניות כפי שפורטו לעיל, הנני קובע כי יהיה זה נכון וצודק לחייב את התובעים ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות בסך כולל של 1,800 ₪ (900 ₪ כל אחד) שהוא משקף אל נכון תמרוץ לחזור מהתביעה בהקדם האפשרי לאחר הגשתה, בכדי לא לחוב מלוא ההוצאות על פי הדין.

אינני יכול להיעתר לבקשת ב"כ הנתבעת לתקן את החלטתי מיום 5.5.13 בדבר דחיית התביעה, כך שהתביעה נדחית גם בקשר לתביעות מיטיבים, כשאלו כלל אינם צד להליך זה.

ההוצאות הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהמועד בו תומצא החלטה זו לידי התובעים.