אחדוש(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון מיום 6.9.2010 (מ"ת 9141-03-10), לפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו. ליבת הדיון נוגעת לשאלת חלופת המעצר, כשאין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, נושא עליו הוסכם בדיון בערר קודם עוד ביום 23.6.2010.

רקע ההחלטה והערר, הינו כתב אישום שהוגש בעניינו של העורר והמייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, תיווך לשוחד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, סיוע למתן ידיעה כוזבת וסיוע לכניסה ושהייה בישראל שלא כדין, זאת בגין עשרות אירועים שבוצעו במהלך כ – 4 שנים, בהם פעל העורר, כמתווך בסחר בהיתרי עבודה כוזבים לפלשתינאים בתוך תחומי מדינת ישראל.

להשלמת התמונה יצויין, כי המדובר בהחלטה שניה של בית המשפט קמא למעצרו של העורר עד תום ההליכים, זאת לאחר הליכי ערר קודמים ובעקבות החלטת בית המשפט העליון שהחזיר את התיק לדיון מחודש (בש"פ 5408/10 מיום 21.7.10), דיון שהחלטתו היא נשוא הערר שבפני.

תמצית טענות העורר היא כדלקמן:

בית המשפט קמא שגה בהתעלמו מהחלטת בית המשפט העליון אשר קבעה שעל שירות המבחן לבדוק חלופת מעצר ראויה לשחרורו של העורר, וכי הפרשנות הנכונה להחלטת בית המשפט העליון אחת היא ומשמעותה "החלטת שחרור לכל דבר ועניין".

כן שגה בית המשפט קמא שלא בדק בעצמו את החלופה המוצעת, תוך שהסתמך על המלצת שירות המבחן, ואף התעלם מבקשת העורר לבדיקת אפשרות לאיזוק אלקטרוני.

טעותו של בית המשפט קמא מתבטאת אף בקבלת המלצת שירות המבחן בדבר מסוכנותו של העורר, תוך התעלמות מקביעת בית המשפט העליון שלפיה אין למעשה חשש ששחרורו יביא לסיכון הציבור.

לבסוף טוען ב"כ העורר כנגד האפליה שנוצרה בתיק, לפיה שוחררו מעורבים אחרים ואילו העורר, שחלקו בפרשה פחות משלהם, נותר במעצר.

בנסיבות האמורות עותר העורר להחזיר התיק לבית המשפט קמא לבחינת החלופות המוצעות וכן ישקול את האפשרות לאיזוק אלקטרוני, או תנאים אחרים לפי שיקול דעתו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, חלקו של העורר בפרשה הוא מרכזי, וכי פרשנות החלטת בית המשפט העליון אינה שחרור בכל תנאי אלא בחינת נושא החלופה. גם באשר למעורבים אחרים הרי שאחד מהם עצור, ואילו עניינו של הערב הנוסף (מר זוהיר חמדאן) שלא הוצג בפני שירות המבחן, נבחן על ידי בית המשפט.

ראשית אסיר מעל דרכי את המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים, באשר להחלטת בית המשפט העליון. בעניין זה דעתי היא כדעת המדינה, לפיה לא נפלה שגגה מלפני בית המשפט קמא וכי אכן הוחזר התיק לבחינת חלופת מעצר אפשרית על ידי שירות המבחן ולא נקבע בה קטגורית שחרורו של העורר. מסקנה זו נובעת באופן ברור מנוסח החלטת בית המשפט העליון לפיה: "...ראוי לשקול במקרה זה שימוש בחלופת מעצר...בית המשפט יבחן על יסוד התסקיר את האפשרות לעשות שימוש בחלופת מעצר" (ס' 5 ו-6 להחלטה מיום 21.7.2010).

בנסיבות האמורות הגדיר איפוא בית המשפט קמא כראוי את החלטת בית המשפט העליון ואף יישמה בפועל, כשביקש לבחון את עניינו של העורר באמצעות שירות המבחן.

לא ברורה לי אף הטענה בדבר אי בדיקה מצד בית המשפט קמא את הערב המוצע הנוסף שעניינו לא בא לפני שירות המבחן. עיון בפרוטוקול הדיון מלמד לכאורה אחרת, ולפיו העיד ערב זה בפני בית המשפט לאחר שאף הוזהר כחוק (עמ' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 6.9.2010 ש' 8-20).

לגופו של עניין, עיון בתסקיר שירות המבחן מלמד, כי ההתרשמות היא לקיומו של סיכון להישנות ביצוע עבירות אם ישוחרר גם במסגרת חלופת מעצר. מבלי להקל ראש באמור, הרי שנראה לי כי צודק ב"כ העורר בטענתו שנוכח החלטת בית המשפט העליון, מתמצית עיקר הבחינה בשאלת החלופה. בעניין זה לא התרשם השירות מיכולתם של הערבים להוות עבור העורר גורם סמכותי ומציב גבולות, התרשם שאין בחלופה המוצעת מענה לסיכון ובהתאם לא בא בהמלצת שחרור.

בנסיבות אלה, ועל אף שאין מחלוקת שחוות דעת שירות המבחן הינה בגדר המלצה לבית המשפט ומהווה אחד הגורמים בשיקוליו, הרי שלא מצאתי כי שגה בית המשפט קמא באמצו את המלצת התסקיר, אשר מפרט אף את הנתונים שהביאו למסקנתו זו (עמ' 2 לתסקיר). באשר לערב הנוסף, בחן כאמור בית המשפט קמא בעצמו את עניינו ומצאו כבלתי מתאים.

אין מחלוקת כי בית המשפט קמא רשאי היה לעשות שימוש בשיקול הדעת המוקנה לו ולקבוע עמדתו על סמך הנתונים שהובאו בפניו, הן בתסקיר שירות המבחן כאמור בהחלטת בית המשפט העליון והן בהתרשמותו האישית מהערב שהוצע בעת הדיון ואשר לא הוצג קודם לכן לפני שירות המבחן. בכל מקרה, לא מצאתי כי שגה בית המשפט קמא בעניין זה באופן המצדיק התערבותי בהחלטתו.

למרות כל האמור, נראה לי כי אכן רוח החלטתו של בית המשפט העליון היתה להעדפת שחרורו של העורר, ככל שאפשרי הדבר, הן באופן התואם להלכה הפסוקה הנוגעת לעניין, והן בשל הנסיבות הקונקרטיות הנוגעות לתיק זה, לרבות שחרור מעורבים אחרים בו. יש טעם אף בטענה, לפיה נראה כי משנתפסו יתר המעורבים, הרי שעילת המעצר העיקרית בשלב זה הינה חשש ההמלטות ולא המסוכנות הנוגעת לעבירות נשוא הנדון, שכן ספק בעיני אם בנסיבות אלה יוכל העורר לשוב ולבצע את העבירות בהן הוא מואשם.

לאור האמור, יוכל העורר יוכל להציע לבחינת בית המשפט קמא חלופות נוספות לרבות תנאים מגבילים מוצעים, וככל שתוגש בפניו בקשה כאמור, יקיים דיון לגופו ויתן החלטתו בהתאם לשיקול דעתו, בדבר טיבן של החלופות המוצעות ותנאי השחרור ככל שיראו בעיניו.

בכפוף לאמור לעיל, נדחה הערר.