אזרן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 14.3.13, אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 65% החל מיום 1.10.12 (להלן: "הועדה").

2.בדיון אשר התקיים ביום 11.7.13 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) על מנת שתתייחס כראוי לחוות הדעת של פרופ' כראל (מומחה לרפואה תעסוקתית) מיום 23.8.12 וכן לכל ליקוי וליקוי של המערער. עוד הוסכם כי הוועדה תזמן את המערער לדיון לפניה ותאפשר לו לטעון טענותיו בעניינים הנ"ל.

המחלוקת אשר נותרה בין הצדדים הינה לענין הרכב הוועדה.

3.לטענת המערער, יש להשיב את הדיון לועדה בהרכב אחר היות ואותו הרכב דן בעניינו גם בועדות קודמות מיום 30.7.07, 2.3.08, 22.11.10 ומיום 21.9.11. לטענתו, העובדה כי הוועדה באותו הרכב לא שינתה את עמדתה בכל הפעמים שהיא דנה בבקשות להחמרה שהוגשו מטעמו, מלמדת כי היא התבצרה בעמדתה ולכן החזרה לאותו הרכב לא תועיל כלל.

4.לטענת המשיב, יש להשיב את הדיון לועדה באותו הרכב היות והמערער לא הוכיח משוא פנים או כי הוועדה עשתה טעות מכוונת כלשהי. לטענתו, העובדה כי המערער לא ערער על ההחלטות של הוועדות הקודמות אשר התקיימו לפני אותו הרכב מלמדת כי אין חשש למשוא פנים אלא כי מדובר בטעות משפטית.

5.לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי כי יש להשיב את עניינו של המערער לדיון לפני ועדה באותו הרכב על מנת שתפעל בהתאם להסכמת הצדדים כמפורט בסעיף 2 לעיל ואפרט.

6.הכלל הוא כי דרך המלך להחזרת עניינו של מבוטח לועדה רפואית היא החזרתו לוועדה המקורית שבדקה את המבוטח, ורק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא 'נעולה' על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות מוחזר הענין לועדה בהרכב אחר (ראו דב"ע (ארצי) לב/ 28-0 שלמה בוסקילה נ' המוסד לביטוח לאומי, פב"ל יב, 166; עב"ל (ארצי) 282/99 אבן חן נ' המוסד (פורסם בנבו)).

7.לא מצאתי לקבל את טענת המערער לפיה העובדה כי הוועדה באותו הרכב לא שינתה את עמדתה בכל הפעמים שהיא דנה בבקשותיו להחמרה, מלמדת כי היא התבצרה בעמדתה ולכן יש לשנות את הרכבה.

הלכה פסוקה היא, כי אין פסול בכך שרופא שישב בעבר ובדק את המערער ישוב ויבדוק אותו בהליך של החמרה (ראו דב"ע (ארצי) נא/6-01, מואיזה אדלר נ' המוסד, לקט ועדות 626).

העובדה שהוועדה בעבר (באותו הרכב) לא מצאה קיומה של החמרה, לא מלמדת על "הנעלות" דעתה של הוועדה ועל החלטתה מראש כי מצבו של המערער לא יוחמר לנצח, באופן שאינו מאפשר לה בדיון חדש לבחון את מצבו של המערער לאשורו בעת הבדיקה החדשה.

8. בנסיבות העניין, שוכנעתי כי לא הועלה טעם בדין שיצדיק את החזרת הענין לועדה בהרכב שונה. חזקה על הוועדה, שהינה בהרכב נאות, שתעשה מלאכתה נאמנה, ללא משוא פנים ותפעל על פי ההנחיות של בית הדין ועל כן, אין מקום לסטות מהכלל ולהורות על החלפת הרכב הוועדה.

9.לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שהדיון יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתתייחס כראוי לחוות הדעת של פרופ' כראל (מומחה לרפואה תעסוקתית) מיום 23.8.12 וכן לכל ליקוי וליקוי של המערער.

הוועדה תזמן את המערער לדיון לפניה ותאפשר לו לטעון טענותיו בעניינים הנ"ל.

החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

10.נוכח הסכמות הצדדים, ודחיית הערעור בחלקו, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

11.על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' אב תשע"ג, (16 יולי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: