אזחימאן נ' חנאוי ואח'

פסק דין

ביום 17.9.09 נפגע רכבה של התובעת מאחור. רכב משטרתי שנסע אחריה פגע בה מאחור, לאחר שהתובעת נאלצה לעצור עקב עצירה של אוטובוס שהעלה והוריד נוסעים. הרכב המשטרתי היה נהוג בידי הנתבע 1 והנתבעת 2 היא קרן של המדינה העוסקת בביטוח של רכבי המדינה.

טענת הנתבעים 1 ו- 2 היא כי רכב המשטרה, בו נהג הנתבע 1, נהדף אל עבר רכבה של התובעת על ידי הנתבע 3 שנסע אחריו. רכבו של הנתבע 3 מבוטח אצל הנתבעת 4. לטענת הנתבעים 1 ו- 2 , הנתבע 1 עצר אחרי רכבה של התובעת ואז הגיע הנתבע 3 מאחוריו, התנגש בו מאחור והדף אותו אל עבר רכבה של התובעת לפיכך, לטענתם, על הנתבעים 3 ו- 4 לשאת בנזקי התובעת.

הנתבעים 3 ו- 4 טוענים כי אמנם נכון שהנתבע 3 פגע עם רכבו ברכב המשטרתי אך זאת היתה פגיעה קלה ביותר שלא הדפה את רכב הנתבעים 1 ו- 2 לעבר רכב התובעת. לטענתם רכב הנתבעים 1 ו- 2 פגע ברכב התובעת ונעצר ואז הגיע הנתבע 3 ופגע בו קלות מאחור.

העידו בפני 3 הנהגים – התובעת, הנתבע 1 והנתבע 3. כמו"כ העידה שוטרת מג"ב שהיתה גם הנתבע 1 ברכב המשטרתי.

מעדות התובעת עולה כי התובעת אינה יודעת כיצד היא קיבלה את המכה מאחור. היא הרגישה ושמעה מכה מאחור והיתה בפניקה כיוון ששתי בנותיה ישבו מאחור. רק לאחר שירדה מהרכב ראתה שבתאונה היו מעורבים 2 כלי רכב בנוסף לרכב שלה.

הנתבע 1 ושוטרת מג"ב שהיתה איתו העידו כי רכבם הספיק לעצור בסמוך מאוד לרכב התובעת מבלי לפגוע בו ואז הגיע הנתבע 3 והדף את רכבם לעבר רכב התובעת.

הנתבע 3 העיד כי הוא ראה את הרכב המשטרתי פוגע בתובעת, הוא ניסה לעצור אך לא הצליח לעצור לפני שפגע קלות ברכב המשטרתי אך לא הדף אותו לעבר רכב התובעת.

לאחר עיון בטענות הצדדים, בכתבי הטענות ובנספחיהם ובתמונות הנזק באתי למסקנה כי הנזק לרכב התובעת נגרם על ידי הרכב המשטרתי הנהוג בידי הנתבע 1 מבלי שזה נדחף לעבר רכב התובעת על ידי הנתבע 3 ואלה נימוקי:

1. התובעת עצמה הן בעדותה במשטרה והן בהודעה על התאונה, שניתנו בסמוך לאחר התאונה, לא הזכירה כלל את רכב הנתבע 3. משמע בסמוך לאירוע סברה התובעת (שאין לה אינטרס כלשהו בשאלה ממי תקבל את נזקיה) שרכב הנתבע 1 הוא אשר פגע בה ללא קשר לרכב הנתבע 3.

2. הפגיעה ברכב המשטרה מצידו הקדמי היתה משמעותית בהרבה מהפגיעה בצד האחורי. משמע המכה מקדימה היתה חזקה יותר מהמכה מאחור. דבר זה מתיישב יותר עם טענת הנתבע 3 לפיה רכב המשטרה פגע ברכב התובעת ללא קשר למכה שקיבל מאחור מרכב הנתבע 3.

3. הפגיעה ברכב הנתבע 3 מקדימה היתה פעוטה ביותר שלא הצריכה כל טיפול במוסך. מדובר, לפי הודעתו של הנתבע 3 לחב' הביטוח, במכת שפשוף בלבד לפגוש הקדמי שלו. לא סביר שלרכב הנתבע 3 יהיה נזק כה קטן כאשר לפי הטענה הוא הדף את רכב הנתבע 1 לרכב התובעת וגרם לו נזקים כה כבדים כפי שנתבעים בתביעה זו.

4. הפגיעה בצד האחורי של רכב התובעת הינה פגיעה חזקה כפי שניתן לראות בתמונות הנזק – פגיעה כזו מתיישבת יותר, כשבוחנים אותה עם הפגיעות האחרות בכלי הרכב המעורבים, עם טענת הנתבע 3 לפיה רכב הנתבע 1 התנגש עם רכב התובעת ללא קשר לפגיעה של הנתבע 3 ברכב הנתבע 1. גם התיאור של התובעת והנתבע 3 לפיו הילדים שישבו במושב האחורי של רכב התובעת ממש עפו כתוצאה מהמכה מתיישבת יותר עם טענה זו.

התובעת המציאה חו"ד לפי הנזקים ברכבה הם בסך 14,357 ₪ כן שילמה התובעת שכ"ט שמאי בסך 1,200 ₪ וכן היא תובעת עגמת נפש והוצאות בסך 500 ₪. לא הומצאו קבלות על הוצאות אך סביר שישנם הוצאות מסוימות בקשר לתביעה כזו לפיכך אני מעמיד את סכום הפיצוי על סך של 15,700 ₪.

אני מחייב את הנתבעת 1 ו- 2 לשלם לתובעת את הסך של 15,700 ₪. התביעה נגד הנתבעים 3 ו- 4 נדחית (על הנתבעים 3 ו- 4 לשלם לנתבעים 1 ו- 2 רק את הנזק שגרמו לרכב המשטרה בחלקו האחורי – אין תביעה כזו בפני).

אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעת את הוצאותיה וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ ואת התובעת אני מחייב לשלם לנתבעים 3 ו- 4 שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"א, 11 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: