אזולאי נ' ראשונים מס' עמו' 58041540 ואח'

החלטה

1.בפני בקשת רשות לערער על החלטת בימ"ש השלום בבאר שבע (סגן הנשיא ע. רוזין) בה דחה את בקשת המבקש לצו עשה זמני "המורה למשיבה 1 ליתן ערבות בנקאית למשיבה 3 וזאת במקום הערבות שניתנה על ידי המבקש בשנת 2005 אשר נתבקש להאריך פעם נוספת עד לתאריך 31.10.14".

בקשת הסעד הזמני לצו עשה הנ"ל הוגשה בגידרה של תביעת המבקש נגד המשיבים לפיצוי כספי בסך 633,000 ₪, לצו עשה קבוע המורה על "חילופי הערבויות" הנ"ל ולפס"ד הצהרתי הקובע כי הערבות שמסר המבקש (התובע) למשיבה 3 בטלה ומבוטלת.

2.לאחר עיון בבקשה, ובתגובת המשיבים 1 ו- 2 ובכתבי ביה"ד בהליכים קמא לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הרשות לערער.

ראשית, ערכאת הערעור תמעיט עד למאוד מהתערבות בצווי ביניים שניתנו על ידי הערכאה הדיונית – ובפרט שעה שהמדובר בהחלטה שלא ליתן צו עשה זמני.

לגופם של דברים, צדק לטעמי בימ"ש השלום בכל הנמקותיו לדחיית הבקשה לצו העשה הזמני.

בניגוד לצו מניעה זמני – המבקש דרך כלל לשמר "סטאטוס קוו" עד להכרעה בתובענה העיקרית, הרי ש"צו עשה זמני" מניח מעצם נתינתו הצדקה לשינוי אופרטיבי בזכויות בעלי הדין – בטרם הוחל כלל בבירור התביעה. מכאן הצמצום וההקפדה הרבים הנדרשים מהערכאה הדיונית בבואה לבחון בקשות לצווים זמניים שכאלה.

בענייננו קבע ביהמ"ש קמא כי הערבות, אותה ביקש התובע להמיר בערבות שתינתן על ידי הנתבעת (המשיבה) 1 – הוצאה עוד ב- 2005 והוארכה מדי שנה בשנה. המבקש לא הבהיר כלל מהי הדחיפות או הקריטיות שבעיתוי הגשת בקשתו ה"דחופה" לצו עשה זמני לשינוי המצב בו התמיד מזה כתשע שנים. על פני הדברים המדובר בשיהוי כבד ומשמעותי ביותר.

עוד נקבע כי המבקש לא הוכיח, גם לא ברמה הנדרשת לשלב הדיון בבקשת סעד זמני, כי הערבות שבנדון הוצאה בכלל על ידו. אדרבא, מסמך הערבות נושא על פניו דווקא את שמות המשיבים 1 ו- 2 כמי שהערבות הוצאה לבקשתם (ולא את שמו של המבקש).

יתרה מזו, המבקש סומך את טענותיו על הסכם מאפריל 2005 לפיו סוכם בינו לבין המשיבים 1 ו- 2 כי הם יחלקו ביניהם את הוצאת הערבויות למשיבה 3.

דא עקא, הסכם שכזה לא הוצג כלל על ידי המבקש.

עוד קבע ביהמ"ש קמא כי עפ"י הנטען בתביעה – טרונייתו של המבקש הינה בגין הנזק הכספי הנגרם לו מהותרת הערבות כפי שהיא.

המדובר, כך נקבע, בנזק כספי – שאם תוכח התביעה ניתן יהיה לפצות על כך בתשלום כספי. ואמנם, הסעד העיקרי הנעתר בכתב התביעה הינו לפיצוי כספי בגין הנזקים הנטענים על ידי המבקש בגין עלויותיו והוצאותיו הנובעות מהותרת הערבות בעינה.

גם האיזון שאיזן כב' השופט ע. רוזין לעניין "מאזן הנוחות" בסוגית הצו הזמני שהתבקש נמצא בעיני ראוי ונכון והוא נוטה במובהק לדחיית הבקשה לצו הסעד הזמני.

3.סיכומם של דברים, צדק ביהמ"ש קמא בקובעו כי המבקש נכשל בכל מבחני הסף הנדרשים לקבלת סעד זמני בכלל, ושל צו עשה זמני בפרט.

4.אשר על כן, לא מצאתי ממש בבקשה זו ואני מחליט לדחותה.

המבקש ישלם למשיבים 1 ו- 2 (יחדיו) הוצאות בקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪.

סכום זה יועבר למשיבים 1 ו- 2 באמצעות בא-כוחם מתוך הערובה שהופקדה על ידי המבקש.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.