אזולאי נ' מחפודה ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו עקב תקיפה נטענת מכח פקודת הנזיקין (להלן: "הפקודה") ולפיצוי מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים –

התובע, מר יהודה אזולאי (להלן: "התובע") ביקש לבלות במועדון הידוע בשמו המסחרי "הרוז", המופעל על ידי הנתבעת 1, בר שמקר 2011 בע"מ (להלן: "המועדון"). הנתבעים 2 ו-4, מר מנשה אורן מחפודה ומר יעקב כהן (להלן: "מחפודה" ו-"כהן" בהתאמה) הם בעלי המניות ומנהלי המועדון. הנתבע 3, מר רונן אמיל שועי (להלן: "שועי") היה במועדים הרלבנטיים עובד שכיר במועדון. כאשר ההתייחסות להלן תהא לכל ארבעת הנתבעים הם יכונו "הנתבעים", ויובהר כי המועדון אינו מופיע בכותרת כתב התביעה, אך הוא מוגדר כנתבע בכתב התביעה ובכתב ההגנה – כך שלא היתה מחלוקת במהלך ניהול התיק לגבי כך שהמועדון הינו הנתבע 1. הצד השלישי, מטאור אבטחה בע"מ (להלן: "חברת האבטחה"), העסיקה ככל הנראה את המאבטחים שעמדו בפתח הכניסה למועדון במועדים הרלבנטיים.

התובע טוען כי במוצאי שבת, בלילה שבין 17.12.2011 לבין 18.12.2011, הוא הגיע ביחד עם שלושה חברים למועדון ויחדיו עמדו בתור ברחבת הכניסה למועדון. עת התקרבו לכניסה למועדון, נמנעה כניסתם, ללא שהוסבר להם מדוע - ובמקומם הוכנסו אנשים אחרים אשר עמדו מאחוריהם בתור. לטענת התובע, בשלב זה הוא פנה לעובדת המועדון אשר עמדה בכניסה למועדון (להלן: "הסלקטורית"), במטרה לברר מדוע נמנעת כניסתם. לאחר שלא קיבל כל תשובה פנה אליה בשנית, אך אז, לפתע קפץ לעברו אחד מהמאבטחים של המועדון, אשר עמד בסמוך, והחל להפליא בו מכותיו, כאשר הוא מפילו אל הקרקע לעבר רכב חונה שעמד בסמוך (להלן: "האירוע"). לטענת התובע, המדובר בתקיפה אשר הסבה לו נזקי גוף (בעיקר בכף יד ימין) והוא עותר לכך שהנתבעים יפצוהו בגין נזקיו. בכתב התביעה מבוקשים 47,000 ₪ בגין נזקים לעבר ופיצוי נוסף בסכום בלתי מוגדר לגבי העתיד. בסיכומי התביעה לא נמצא כימות של הנזק הנתבע כלל וכלל. עוד טוען התובע כי אי הכנסתו למועדון עולה כדי הפליה אסורה וכי הוא זכאי לפיצוי מכוח הוראות החוק בסך של 50,000 ₪.

הנתבעים מכחישים הן את עצם קרות האירוע והן את הנזקים הנטענים. לשיטתם, נזקי התובע, ככל שאכן נגרמו, נובעים מתגרה שפרצה מחוץ למועדון וללא קשר לעובדי המועדון. כן מוכחשת הטענה שכניסת התובע וחבריו למועדון נמנעה על רקע הפליה המקימה עילה מכוח החוק. עוד נטען כי אין עילת תביעה אישית כנגד מחפודה, שועי או כהן.

באשר לצד השלישי – טענת הנתבעים היתה כי ככל שהתרחשה תקרית אלימה בין התובע לבין המאבטח – הדבר נובע מרשלנות חברת האבטחה ועל כך מבוססת ההודעה שנשלחה כלפי הצד השלישי. בדיון ביום 31.12.2012 טען ב"כ של הנתבעים כי הוא המציא את ההודעה לצד ג' לחברת האבטחה בדואר רשום, אלא שלא הוצגו אישורי המסירה ולא התבקש במהלך הדיון סעד כלפי הצד השלישי בהעדר כתב הגנה או בהעדר התייצבות. בנוסף, לא שולמה אגרה מטעם הנתבעים לגבי ההודעה לצד השלישי – ואף בסיכומים שהוגשו לא התבקש מתן פסק דין לגביו. אשר על כן, את ההודעה כלפי הצד השלישי יש למחוק – וכך אורה בסוף פסק הדין.

מסכת הראיות –

מטעם התביעה העיד התובע (לגבי תצהירו ת/1). מטעם ההגנה העידו שועי (לגבי תצהירו נ/1) וכהן (לגבי תצהירו נ/2).

בנוסף מפנה התובע לתיעוד רפואי שצורף לכתב התביעה, והגם שהמסמכים לא צורפו שוב לתצהיר, הם מהווה ראיות קבילות ורלבנטיות (להלן: "התיעוד הרפואי" - ואבקש להבהיר כי עברתי על כל המסמכים שנשלחו לבהמ"ש ביום 4.2.2014, השוויתי אותם עם נספחי כתב התביעה ומצאתי שאין מסמכים רפואיים חדשים "שהוגנבו" לתיק בשלב הסיכומים כנספחים לסיכומים – וזאת בזיקה לטענת הנתבעים בסעיפים 22-24 לסיכומיהם). התובע מבקש גם לקבל כראיה את הודעתו במשטרה לאחר האירוע, אשר סומנה "א" במהלך שמיעת הראיות (להלן: "ההודעה במשטרה"). שקלתי את עמדות הצדדים לגבי קבילותו של המסמך (אשר הוגש לראשונה במהלך עדות התובע) ומצאתי להתיר את הגשתו כראיה, הגם שמן הראוי היה לצרף אותו לכתב התביעה ולתצהיר של התובע. המדובר בגרסה שמסר התובע למשטרה מיד בסמוך לאירוע הנטען ולשיטתי התיעוד כאמור הינו האותנטי ביותר, לרבות בשל מועדו. המסמך אף הוגש במועד שאיפשר לקיים לגביו חקירה נגדית ולא מצאתי כי הזכויות המהותיות של הנתבעים נפגעו למרות מועד ההגשה, ולכן הוא מתקבל (וראו כי הנתבעים עצמם מתייחסים אליו בסיכומיהם ומוצאים בו דווקא בסיס לחלק מטענותיהם).

דיון והכרעה –

לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, עמדתי היא כי דין התביעה הנזיקית להתקבל בחלקה הקטן כנגד המועדון ולהידחות כנגד שאר הנתבעים וכי דין התביעה מכוח החוק להידחות – והכל מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.

האם הוכח האירוע הנטען?

לשיטתי, התובע לא הצליח להוכיח את ההפליה הנטענת מכח החוק אך השכיל להוכיח באופן כללי את קרות אירוע הדחיפה מטעמו של המאבטח - אם כי גם בהקשר זה לא אוכל לקבל את כל גרסתו ביחס לנסיבות האירוע. אמנם, כפי שטוענים הנתבעים, נתגלו סתירות חלקיות בין גרסאותיו השונות של התובע (תוך השוואת הגרסאות שנמסרו במשטרה, בכתב התביעה, בתצהיר ובעדות); אך בחינה מדוקדקת של חומר הראיות וההתרשמות הבלתי אמצעית מהעדות של התובע בחקירה הנגדית הממושכת הביאו אותי למסקנה לפיה על אף אי הדיוקים שייסקרו להלן, התובע הציג גרסה עקבית ביחס ל"ליבת האירוע" ויש לקבל את עיקר הגרסה באשר לאירוע הנטען. אפרט להלן את הראיות השונות.

הגרסה במשטרה – אין חולק כי לאחר קרות האירוע פנה התובע לתחנת המשטרה הקרובה, שם הגיש תלונה על תקיפה (נספח א' לתצהיר התובע) וכן מסר הודאה (המסמך שסומן "א"). בתחילת הודאתו במשטרה מתאר התובע כיצד נמנעה כניסתם שלו ושל חבריו למועדון וכי הם ביקשו לדעת מה ההסבר לכך. עוד טוען התובע בהודאתו כי באותו מעמד הוא וחבריו לא איימו על נציגי המועדון ולא קיללו אותם, אלא שאז –

"אחד מהשומרים מאבטחים החל לקלל בערבית. הוא היה מחוץ לשערי המועדון הוא דחף אותי לעבר רכב שחנה סמוך למועדון. לאחר שנפלתי וקיבלתי מכה חזקה ביד ימין בכף יד ימין ... לאחר שהייתי סרוע [כך במקור] על הרצפה לאחר הדחיפה המאבטח ניגש אלי ונתן לי סטירה והמשיך לקלל בערבית ואמר לי במידה ואני מביא אנשים אני אזיין אותך והם דחפו את חברי והם השתמשו באלימות מופרזת שלא לצורך" (שורות 8-17 להודאה במשטרה).

בהמשך ההודאה מסר התובע לחוקר כי הוא זקוק לטיפול רפואי היות והוא לא מרגיש את האגודל ואת כף יד ימין (שורות 22-23) – ולאחר מכן, הוא אכן פנה לבית החולים.

הגרסה בתצהיר של התובע הינה כי לאחר שפנה בפעם השנייה אל הסלקטורית, לפתע ניגש אליו אחד מהמאבטחים והחל לתקוף אותו תוך שימוש באלימות פיזית. התובע הצהיר עוד כי בשלב זה דחף אותו המאבטח לעבר רכב שחנה בסמוך, וכי לאחר שהתובע כבר שכב על הרצפה הוסיף המאבטח לבעוט בו, וקילל אותו בשפה הערבית תוך איום שיהרגו (סעיפים 9-10).

הגרסה בחקירה הנגדית היתה הבאה (עמ' 4 שורות 28-31 ועמ' 5 שורות 1-7):

"בכניסה למועדון עומדים בתור כמו בקופת חולים. התור הלך והתקדם לכיוון הכניסה ... לא הכניסו אותנו. ניסיתי לבדוק אצל הסלקטורית למה אני לא נכנס ולמה אנשים עוקפים אותי מאחורה ולא קיבלתי תשובה. אני הוזזתי הצידה. זו רחבה עם גגון בכניסה למועדון. הזיזו אותנו מהמקום שבו עמדתי בתור קצת הצידה, מחוץ לרחבה. ... מהמקום בו עמדתי שזזתי הצידה, הוא הוציא אותי מחוץ למועדון, הוא השליך אותי על הריצפה והיה שם רכב שחנה קרוב למועדון. נזרקתי לריצפה כאשר הראש האחורי פגע בחלק הקדמי של הרכב וכששכבתי על הריצפה הוא המשיך לבעוט בי. הוא לא הפסיק, ביקשתי ממנו שיפסיק והוא איים ואמר שבמידה ונחזור חזרה למועדון הוא יהרוג אותנו."