אזולאי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בפתח תקווה בתיק 9920/08 מיום 30.11.10 (כב' השופטת מגי כהן). המערער הורשע על פי הודיתו בכך שביום 15.8.08 נהג ברכב בהיותו שיכור. בדוגמת אוויר נשוף נמצא ריכוז של 385 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר. על המערער הושתו העונשים הבאים:

א.פסילה בפועל של רישיון הנהיגה למשך 24 חודשים.

ב.פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך שלוש שנים.

ג. קנס בסך של 1,500 ₪.

כעולה מגזר הדין בימ"ש קמא קבע שלאור עברו התעבורתי של המערער – נוהג מ – 2004 ולחובתו 8 הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט כשהאחרונה היא מ – 2010 אין למערער עבירות דומות של נהיגה בשכרות. בית המשפט קמא בחן האם אפשר ליתן עונש של פסילה שהוא נמוך מ – 24 חודשים אך לא מצא שלמערער נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתת תקופת המינימום.

העובדה שלמערער הורים חולים לא מהווה לדעתו של בית המשפט קמא נסיבות מיוחדות, שכן מטעמו של בימ"ש קמא המערער יכול להמשיך לתמוך בהוריו ולמצוא סידור להסעתם במידה ויזדקקו לכך, ולפיכך לאחר שבימ"ש קמא בחן את עברו התעבורתי והפלילי של המערער, נסיבותיו האישיות והאינטרס הציבורי, נגזרו עליו העונשים הקבועים לעיל.

הערעור מופנה כלפי שתי נקודות עיקריות: הנקודה הראשונה, שלא ניתנה דחייה לטיעונים לעונש למרות מחלתו של עו"ד ארבל אשר ייצג את המערער בבימ"ש קמא, שכן על פי הנטען התבקשה דחייה אשר סורבה על ידי בימ"ש קמא ולכן הופיע מטעמו של המערער עו"ד אשר לא הכיר את התיק וזאת מאחר שביהמ"ש לא נעתר לדחייה. לטעמו של ב"כ המערער העובדה שניתנו לעו"ד ארבל להשלים טיעוניו בכתב אין בה כדי לרפא את הפגם האמור.

הנקודה השנייה היא העונש של 24 חודשי פסילה. לטעמו של ב"כ המערער יש נסיבות מיוחדות שבעטיין היה ניתן להפחית מעונש הפסילה. בין הנסיבות המיוחדות מונה ב"כ המלומד של המערער את ההתרשמות שמבדיקת המאפיינים היא שהמערער הוא תחת השפעה קלה. לא היה מקום לטעמו של ב"כ המערער להגיש את גיליון ההרשעות הפלילי שכן הדבר נעשה רק כדי להשחיר את פניו של המערער וכן היה צריך להתחשב בעובדה שהוריו חולים והוא מסיע אותם לטיפולים ולא ניתן לדרוש ממערער שהוא עובד עיריית ראשל"צ שישכור רכב להסעת הוריו.

המשיבה סבורה שאין להיעתר לערעור מאחר שביהמ"ש איזן בין האינטרסים השונים לרבות האינטרס הציבורי וכן לא עולה מתוך פרוטוקול הדיון שהוגשה בקשה לדחיית המועד נהפוך הוא, בית המשפט מציין במפורש כי בקשה כאמור לא הוגשה.

הכרעה

מעיון בגזר הדין עולה כי אין תיעוד מפורש לכך שהוגשה בקשה לדחיית מועד, הדברים נאמרו בעלמא. בית המשפט קמא לא גזר את הדין מייד לאחר הטיעונים לעונש וכתב כי מדובר בתיק ישן המתנהל משנת 2008 שנקבע היום (7.10.10) לטיעונים לעונש. מבדיקה שערך בית המשפט בתיק הממוחשב לא מצא כי הוגשה בקשת דחייה לדיון מיום 27.10.10, יחד עם זאת בית המשפט מציין בהחלטתו שמועד גזר הדין יידחה על מנת לאפשר לעו"ד ארבל להודיע לתיק אם בכוונתו להוסיף טיעונים וזאת בתוך 15 יום. עו"ד ארבל אכן ניצל זכות זו והגיש טיעונים בכתב (כך על פי דברי ב"כ המערער בדיון בפניי), לכן נדמה כי הפגם הנטען לפיו לא ניתן לעו"ד ארבל לטעון לעונש תוקן בכך שהתאפשר לעו"ד ארבל להשלים טיעוניו בכתב.

מעיון בפרוטוקול עולה שהמערער יוצג בטיעונים לעונש על ידי עו"ד סולטן אשר טען שאין למצות אתו את הדין עקב מחלת הוריו וכן בשל העובדה שלטעמו של ב"כ המערער עברו התעבורתי אינו מכביד.

בהתאם לסעיף 39 א' לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961, העונש פסילת המינימום על עבירה של נהיגה בפסילה היא 24 חודשי מאסר אלא אם כן יש נסיבות מיוחדות בעטיין רואה בית המשפט להפחית את תקופת הפסילה.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים אני סבור שלא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא, המדובר בריכוז של 385 מיקרוגרם לליטר שהוא ריכוז גבוה יחסית ועולה במידה משמעותית מריכוז האלכוהול בגוף (הגדרה שבאה להחליף את המונח "המידה הקבועה", ראה תיקון מ – 2010).

גם אחרי פסק דין עוזרי שבו העמיד בית המשפט המחוזי בירושלים את הסף על 290 מיקרוגרם לליטר עדיין הריכוז של 385 הוא גבוה מבחינה משמעותית ולכן אדם שנוהג עם ריכוז אלכוהול כזה הוא מסוכן לציבור ולפיכך בימ"ש קמא איזן נכון בין האינטרסים של הציבור לבין האינטרסים של המערער. התוצאה היא שדין הערר להידחות והערר נדחה אפוא.

ניתן והודע היום כ"ה שבט תשע"א, 30/01/2011 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט

הוקלד על ידי: רחלי עוז התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: