אזולאי נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה

החלטה

מבוא

1.בפניי ערעור שהוגש על ידי גב' גרמאי מולונש (להלן: "המערערת") על החלטת הנאמנה מיום 11/5/09 בתביעת חוב שהגישה המערערת כנגד מר אליהו אזולאי (להלן: "החייב").

רקע כללי

2.ביום 9/1/08 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשתו וביום 16/4/08 ניתן צו כינוס לנכסי גב' אזולאי אולגה (להלן: "החייבת"), לבקשתה.

3.ביום 8/1/09 אישרה כב' השופטת ד. סלע הצעה להסדר נושים של החייבים ומינתה את המנהלת המיוחדת כנאמנה לביצוע ההסדר.

טענות הצדדים בתמצית

4.המערערת טענה כי ביום 5/5/00 ניתן לטובתה פסק דין כנגד החייבים (להלן: "פסק הדין") וכי הוגש לביצוע באמצעות עו"ד מטעם הלישכה לסיוע משפטי בלשכת ההוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ 12-17355-00-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ). המערערת טענה כי ביום 19/5/08 הגישה תביעת חוב אשר נתקבלה במשרדי הכנ"ר ביום 26/5/08 בצירוף פסק הדין, דף חשבון תיק ההוצל"פ וצילום ת.ז. של המערערת. לטענת המערערת לאחר דרישה מצד הנאמנה להמצאת מסמכים ופרטים ובדיקת הנאמנה את תביעת החוב נתגלה לה כי תיק ההוצל"פ אינו משקף נאמנה את חובם של החייבים על פי פסק הדין. המערערת טענה כי בהתאם לכך המציאה לנאמנה את כלל המסמכים הנוגעים לדבר והמצביעים על חובם האמיתי והמלא של החייבים כלפיה וכי הנאמנה הודיעה לה כי עליה להגיש תביעת חוב מתוקנת בצירוף מלוא האסמכתאות בעניין. המערערת טענה כי בסמוך לאחר חופשת חג הפסח הגישה לנאמנה תביעת חוב מתוקנת מיום 19/4/09 בצירוף כלל האסמכתאות כמבוקש על ידה לשם בדיקתה את תביעת החוב. המערערת טענה כי ביום 11/5/09 ניתנה החלטת הנאמנה, לפיה תביעת החוב מאושרת בחלקה על סך של 24,319 ₪.

המערערת טענה כי הנאמנה טעתה שעה שאישרה אך את סכום תביעתה המקורית ולא את סכום התביעה המתוקנת. המערערת טענה כי הטעמים לאישורה החלקי של תביעת החוב על ידי הנאמנה לוקים בחסר ואינם מהווים טעם ראוי מדוע לדחות את תביעת החוב המתוקנת. המערערת הוסיפה וטענה, בין היתר, כי תפקיד הנאמנה הינו בדיקת תביעת החוב והעמדתה על סכום החוב הנכון והאמיתי, כי הנאמנה אינה חולקת על סכום החוב, כי תביעת החוב המקורית התבססה על פסק דין חלוט וכללה סכום חלקי בלבד כפי שנתבע בטעות בתיק ההוצל"פ. המערערת הוסיפה וטענה כי כשם שבסמכות הנאמנה להפחית סכום יתר הנתבע על ידי נושה הרי שמן הדין לתקן תביעת חוב ולהעמידה על סכום גבוה מהנתבע במקור ובכפוף לראיות ומסמכים. עוד טענה המערערת כי הראיה החלוטה לחובותיהם של החייבים כלפיה הוגשה לנאמנה עם תביעת החוב המקורית. זאת ועוד, המערערת טענה לחוסר תום לב מצד החייבים בהגשתם את הבקשה לפש"ר והצעת ההסדר שעה שהסתירו את סכום החוב האמיתי אותו הינם חבים למערערת. המערערת הוסיפה וטענה כי הצעת ההסדר מטעם החייבים והסכמת הנושים הסתמכה על תשלום דיבידנד בשיעור של 20% מתביעות החוב שיאושרו לאחר בדיקתם, כי אישור תביעת החוב שלה נעשית בהתאם לפסק הדין באישור ההסדר ותשלום שיעור הדיבידנד יעשה, כאמור, בהתאם להצעה על פי תביעות החוב המאושרות. המערערת טענה כי הצעת ההסדר כפי שאושרה מקפחת את המערערת ויש לאפשר העמדת תביעת החוב על החוב האמיתי אשר לגבי נכונותו אין מחלוקת. עוד טענה המערערת לפגיעה בזכותה הקניינית לגביית חובה הפסוק וכי אין בתביעתה המתוקנת משום הפתעת החייבים. נתבקש להורות על תיקון תביעת החוב של המערערת ולהעמידה על סך של 164,775 ₪.

5.הנאמנה טענה כי דין הערעור להדחות בשל הגשתו באיחור. לגופו של עניין טענה הנאמנה כי הינה חוזרת על האמור בהחלטה מיום 11/5/09. כן הוסיפה הנאמנה וטענה, בין היתר, כי המערערת בחרה להגיש תביעת חוב רק בתיק החייב, המערערת וב"כ לא טרחו להופיע לאסיפות הנושים בעניינו של החייב ואף לא שלחו את עמדתם בכתב להצעת ההסדר של החייבים, כי המערערת וב"כ לא הופיעו לדיון בהצעת ההסדר של החייבים וכי נסיונותיה של המערערת לעלות בשלב זה של הערעור טענות נגד הסדר הנושים שאושר מבלי שהביעה התנגדות להסדר מעלה תהיות באשר למטרתו האמיתית של הערעור. הנאמנה טענה כי הנושים הסכימו להסדר הנושים שהוצע על ידי החייבים בהסתמך על אחוזי הדיבדנד שהוצעו בהסדר וכי במידה ולמערערת יאושר סכום הגבוה מתביעת החוב המקורית שהגישה, יפגע הדבר בדיבידנד שיחולק ליתר הנושים. הנאמנה הוסיפה וטענה כי הליכי פשיטת הרגל בעניינם של החייבים מצויים בשלביהם הסופיים דבר שיצר הסתמכות וציפייה ממשית מצד יתר הנושים והחייבים להשלמתם וכי תיקון תביעת החוב של המערערת יפגע בהליך הפש"ר ויגרום נזק לנושים שהגישו תביעתם במועד. עוד טענה הנאמנה כי לאור השלב המתקדם בו מצוי הליך הפש"ר יש לשקול אף את אינטרס החייבים כי הליך הפש"ר יושלם כך שיוכלו לפתוח דף חדש בחייהם. הנאמנה ביקשה לדחות את הערעור ולחייב המערערת בהוצאות משפט ושכ"ט הנאמנה בצירוף מע"מ כדין.

6.ב"כ הכנ"ר ציינה כי הינה תומכת בעמדת הנאמנה וטענה כי אין לנושה אלא להלין על עצמו בשל מחדלו מלתבוע את מלוא החוב בתיק. ב"כ הכנ"ר הוסיפה וציינה כי תיקון תביעת חוב כשנה לאחר הגשתה, בשלב בו מצוי תיק הפש"ר, לקראת חלוקת כספי הסדר נושים, יפגע בנושים האחרים אשר הסתמכו על קבלת דיבידנד מסויים בשעה שתמכו בהצעת ההסדר של החייב וכן יפגע פגיעה ממשית בחייב לפתוח דף חדש בחייו.

7.ביום 18/3/10 נערך דיון בערעור.

ב"כ המערערת חזר על טיעוני הערעור והוסיף וטען כי החייבים לא קיימו את ההסדר על פי פסק הדין ויש להורות על ביטולו. עוד טען ב"כ המערערת, בין היתר, כי המערערת יוצגה על ידי סיוע משפטי בכל השנים ואף בתיק ההוצל"פ וכי המערערת הסכימה להצעת ההסדר ולצירוף בת הזוג לחוב החייב ומעוניינת כי החייבים יקיימו את ההסדר. ב"כ המערערת ביקש לא לחייב את המערערת בהוצאות ולקבל את הערעור.

ב"כ החייבים טען כי ככל הנראה עשה ב"כ המערערת טעות משרדית בהגשת תביעת החוב וכי ב"כ המערערת לא הגיע לאסיפות נושים, לא ענה על ההסדרים ומבקש כעת לטעון לחוסר תום לב. ב"כ החייבים טען כי יש להגיש תביעות חוב תוך 6 חודשים וכי לא הוגשה בקשת להארכת מועד להגשת תביעת חוב חדשה. ב"כ החייבים ביקש לדחות את הערעור וליתן הפטר לחייבים מאחר וההסדר קויים כלשונו.

הנאמנה חזרה על האמור בתגובתה וביקשה לדחות את הערעור. עוד טענה הנאמנה כי על פי הפסיקה בעת בדיקת תביעות החוב הינה רשאית להפחית את סכום תביעת החוב ולא להגדילו. כן נטען כי אינה צריכה לעשות את עבודת הנושה ולהגיש תביעת חוב בשמו. הנאמנה הוסיפה וטענה כי תיק ההוצל"פ נפתח לפני 10 שנים ולנושה היה מספיק זמן לעלות על הטעות טרם הגשת תביעת החוב ובוודאי טרם בדיקתה על ידי הנאמנה. באשר להסדר טענה הנאמנה כי החייבים התחייבו לשלם סך שלא יפחת מ- 147,000 ₪ נטו ובצירוף הוצאות הנאמנה ושכ"ט הכנ"ר.

ב"כ הכנ"ר טען לסכום אותו נדרשים החייבים לשלם לקופת הפש"ר לצורך ההסדר.

בתום הדיון ניתנה לחייבים אורכה בת 60 יום על מנת להשלים את התשלום המחוייב על פי הצעת ההסדר באופן שיכלול את מלוא שכ"ט הנאמנה, הוצאות ושכר השגחת כנ"ר.

דיון

8.מעיון בנספחי הערעור עולה כי החלטת הנאמנה מיום 11/5/09 נתקבלה במשרד ב"כ המערערת ביום 11/5/09 וכי הערעור בעניינה הוגש ביום 23/6/09. הואיל וכך אין לקבל את טענת הנאמנה לדחיית הערעור בשל הגשתו באיחור, לא כל שכן נוכח טענתה בתגובתה כי היה להגישו עד יום 25/6/09.

9.תביעת חוב המערערת נתקבלה במשרדי הכנ"ר ביום 26/5/08 ועמדה על סך של 24,319 ₪, כאשר לצורך אימות החוב צויין כי צורפו פסק הדין, דף חשבון תיק ההוצל"פ וצילום תעודת הזהות של המערערת (להלן: "תביעת החוב המקורית").