אזולאי ואח' נ' פוקס ואח'

החלטה

בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה

לפני בקשה של הנתבע שכנגד (להלן: "המבקש") לחיוב התובעת שכנגד (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, לפי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

המבקש הגיש תביעה נגד המשיבה וחמישה אחרים, במסגרתה הוא טוען כי הנתבעים רימו והטעו אותו בהסכמי מכר שנערכו בשנת 2009 לפיהם רכש המבקש את זכויות הנתבעים בשתי קומות בבניין שברחוב שפע טל 8 בתל-אביב. טענתו העיקרית של המבקש במסגרת התביעה העיקרית היא כי לא הומצא לו היתר בגין השלמת חלק מקומה א' בבניין, אותה רכש מהנתבעים בתביעה העיקרית. תביעת המבקש עומדת על סך של 1,774,850 ₪.

הנתבעים הגישו כתב הגנה ובד בבד עמה, תביעה שכנגד על ידי המשיבה. במסגרת התביעה שכנגד טוענת המשיבה כי למבקש אין כל טענה עניינית בנוגע לעסקת המכר שנערכה ביניהם בנוגע לקומה ב' בבניין, ומשלא הועברו לה כל כספי התמורה בגין עסקה זו, היא זכאית לבטל את הסכם המכר בגין קומה ב' בבניין ולפיצוי מוסכם.

טענות הצדדים לבקשה

המבקש טוען בבקשה שלפני כי הנחת המוצא של בית המשפט בדונו בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה היא כי יש לחייב את התובעת שכנד, היא משיבה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו במידה ותביעתה שכנגד תידחה, וזאת על יסוד סעיף 353א לחוק החברות. לטענת המבקש, לאור העובדה כי המשיבה היא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, ברירת המחדל היא כי יש לחייבה בהפקדת ערובה כמבוקש.

המשיבה טוענת כי לא מדובר בתובעת רגילה כי אם בתובעת שכנגד שנגררה להליך ביוזמת המבקש. לטענתה, בשורה של פסקי דין נקבע כי מקום שהתביעה שכנגד נובעת מאותן נסיבות כמו התביעה העיקרית (ולא עומדת בפני עצמה), אין לחייב תובעת שכנגד בהפקדת ערובה על פי סעיף 353א לחוק החברות. לטענת המשיבה, ממילא בבוא בית המשפט להכריע בשאלת ההפרה הנטענת של הסכם המכר של קומה א' על ידי הנתבעים והמשיבה ביניהם, גם בשאלת ההפרה הנטענת של הסכם המכר של קומה ב' על ידי המבקש. לטענתה, לא נדרשת כל " תוספת השקעה" לצורך בירור התביעה שכנגד. בנוסף, טוענת המשיבה כי פסיקה בהם מצאו לנכון לחייב תובעת שכנגד בהפקדת ערובה מקום שהבירור בתביעה שכנגד הביא ל"תוספת השקעה" ביחס לבירור הדרוש בתביעה העיקרית, היה הדבר בין היתר כאשר סכום התביעה שכנגד היה גבוה משמעותית מסכום התביעה העיקרית. בעניינינו, לטענתה, התביעה שכנגד נובעת מאותה מערכת הנסיבות של התביעה העיקרית, וסכום התביעה שכנגד נמוך משמעותית מסכום התביעה העיקרית.

בתשובתו טוען המבקש כי המשיבה מתעלמת מפסיקה מנחה של בית משפט המחוזי בתל-אביב אשר לטענתו קובעת כי התכלית שבבסיס החזקה שבדין המורה על חיוב חברה בהפקדת ערובה, כוחה יפה גם לתביעה שכנגד, וגם אם קיימת זהות במסכת העובדתית והמשפטית.

זאת ועוד, טוען המשיב, אין מדובר באותה מסכת עובדתית שכן התביעה העיקרית נסמכת, בין היתר, על טענות בדבר הטעיה ומצגי שווא לעומת התביעה שכנגד שעניינה הפרה של הסכם המכר.

בנוסף, טוען המבקש, כי סיכויי התביעה קלושים ביותר משום שעיקר טענתה של המשיבה בתביעה שכנגד הוא כי המבקש הפר את הסכם המכר לאור אי תשלום מלוא התמורה, אלא שלגישת המבקש, מלוא התמורה שולמה, גם אם חלק מהסכום מופקד בידי הנאמנים על פי הוראות ההסכם.

המשיבה טוענת כי סיכויי התביעה שכנגד טובים משום שלמבקש אין כל טענה עניינית בנוגע לממכר בקומה ב', שאת הסכם המכר שלו מבקשת המשיבה לבטל במסגרת התביעה שכנגד.

המבקש טוען בנוסף כי המשיבה לא התייחסה בתביעה שכנגד להיבט ההשבה בגין ביטול ההסכם. לטענת המבקש, אם המשיבה תובעת ביטול הסכם המכר הרי שעליה להראות כי יש ביכולתה להשיב את כספי התמורה ששולמה לה על ידי המבקש בגין שתי הקומות. לטענת המבקש, העסקאות בגין שתי הקומות מוגדרות בהסכם מכר אחד ולא מדובר בשני הסכמי מכר. לכן אם מבוטל ההסכם הרי שעל המשיבה יהיה להשיב את כל הכספים ששולמו לה על ידי המבקש בגין שתי הקומות (סעיפים 6.3, 6.4 לבקשה).

מנגד, טוענת המשיבה, כי אין מקום להתייחס להיבט ההשבה שכן ההשבה הנה תוצאה של ביטול החוזה ולא תנאי לו. עוד טוענת המשיבה כי הדין אינו מחייבה להראות יכולת השבה במסגרת התביעה לביטול הסכם.

טענה אחרונה בפי המבקש היא כי המשיבה הנה חברה אד הוק, שהוקמה לצורך הנכס נשוא התובענה, ועם מכירת הנכס, אין בה ולא כלום, ואין לה פעילות נוספת.

מנגד, טוענת המשיבה, כי יש ביכולתה לשלם הוצאות המבקש אם לא תזכה בתביעה. ראיה לכך מוצאת המשיבה בכספי הנאמנות, בסכום של 850,000 ₪, המופקדים בשני חשבונות נפרדים, כאשר סך של 500,000 ₪ מתוכם מוחזק בחשבון נאמנות נפרד בגין עסקת מכר של קומה ב' שנערכה בין המבקש למשיבה.

למען הזהירות טוענת המשיבה, כי אם תחויב להפקיד ערובה, יש לחייבה בהפקדה בסכום נמוך.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אקדים ואומר כי אין בדעתי להתייחס לטענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה בשל אי צירוף תצהיר לבקשה, הואיל וגם המשיבה לא תמכה טענותיה בתצהיר.