אזולאי אלומה נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

התובעת, גב' אלומה אזולאי, תושבת רמת בית שמש, הגישה תביעה זו כנגד החלטת הנתבע מיום 8.2.09, על פיה נדחתה תביעת התובעת לדמי אבטלה וכנגד החלטת הנתבע מיום 26.3.09, על פיה נדחתה תביעתה לדמי אבטלה.

תביעת התובעת לדמי לידה הוגשה לנתבע ביום 12.8.08, בגין ילד שנולד לתובעת ולבעלה – מר מיכאל אזולאי - ביום 15.6.08. בתביעתה ציינה התובעת כי מעבידה היתה חברת "ק.ב. סושי דיזנגוף בע"מ" (להלן: "החברה"). עוד ציינה התובעת כי קיימת קרבה משפחתית בינה לבין המעסיקה שלה, הואיל ובעל החברה הוא גיסה.

לאחר שהנתבע קיים בדיקות וחקירות, החליט הנתבע לדחות את תביעת התובעת לדמי לידה בנימוק שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין החברה.

תביעת התובעת לדמי אבטלה מיום 14.1.09 נדחתה בנימוק שהתובעת צברה 263 ימים מתוך 360 ימים הנדרשים להשלמת תקופת אכשרה בתחום של שנה וחצי שקדמה לתקופה האבטלה. לעניין זה צויין במכתב הדחייה כי התובעת לא הייתה עובדת הזכאית לשכר שמעבידו היה חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו.

נמצא, שהמחלוקת בתיק זה מתמקדת בשאלה אם בין החברה לבין התובעת התקיימו יחסי עובד ומעביד. התובעת טוענת שאכן התקיימו בינה לבין החברה יחסי עובד ומעביד ואילו הנתבע טוען כי פעילות התובעת עבור החברה הייתה לכל היותר בגדר עזרה משפחתית.

גרסת התובעת

גרסת התובעת בתצהירה היתה שהיא עבדה אצל החברה בין 1.7.07 עד לשבוע לפני הלידה מיום 15.6.08 בתפקיד "מפקחת כללית" במסעדת סושי שהופעלה על ידי החברה ברחוב דיזנגוף בתל-אביב. תפקידיה כללו פיקוח על עובדי המסעדה וכן על התשלומים וההתנהלות הכספית מול ספקי המסעדה.

לתמיכה בגרסתה המציאה התובעת חוזה עבודה, ללא תאריך, שנחתם בינה לבין החברה. לטענתה, בעל המניות בחברה הינו תושב צרפת בשם לורן בוקובזה.

על פי החוזה, שכרה נקבע ל-8,000 ₪ נטו לחודש.

התובעת טוענת כי גיסה, מר בנימין אזולאי, הינו שותפו של מר בוקובזה.

אין מחלוקת כי בעלה של התובעת, מר מיכאל אזולאי, הינו בחור ישיבה המקבל תמיכה כספית מהמדינה בגין מעמדו זה. כמו כן, אין מחלוקת כי מנהלה הרשום של החברה בישראל הינו בעלה של התובעת – מיכאל אזולאי.

לטענת התובעת, מר בוקובזה קיבל את התובעת לעבודה לאחר שראיין אותה בישראל. שכרה נקבע על ידי מר בוקובזה ועודכן על ידי מנהל אגף כוח אדם של החברה – מר פיליפ בלין – בתיאום עם מנהלה הרשום של החברה בישראל, שהינו, כאמור, בעלה של התובעת.

לטענת התובעת בתצהירה, במסגרת עבודתה בחברה היתה התובעת כפופה במישרין לבעלה.

עבודתה של התובעת התבצעה במשרד הראשי של החברה שהיה ברמת בית שמש הן במסעדה. העבודה ברמת בית שמש בוצעה מתוך מחסן של בניין סמוך לביתה. באותו בניין היו בתי עסק שונים, ולחברה היה מחסן באותו בניין, בו התקינה מחשב שחובר למצלמות אבטחה שהוצבו במסעדה ברחוב דיזנגוף בתל-אביב. התובעת פיקחה על עובדי המסעדה באמצעות צפייה במחשב שבמחסן ברמת בית שמש. התובעת תמכה טענה זו בחשבון של חברת בזק שהוצא על שם החברה שנשלח לכתובת "נחל שורק – בית שמש" (ת/1).

בנוסף לכך, המסעדה קיבלה למחסן ברמת בית שמש אספקה של מוצרים ומצרכים שנדרשו להפעלתה. לטענתה, התובעת עמדה בקשר עם ספקי המסעדה שהביאו למחסן ברמת בית שמש מוצרים כמו שקיות אורז, כלים חד פעמיים וכיו"ב. לטענת התובעת, המסעדה ברחוב דיזנגוף היתה קטנה ולא היה בו די שטח אחסון ועל כן אוחסנו מוצרים שסופקו למסעדה במחסן ברמת בית שמש. התובעת מסרה לגיסתה, גב' מיכל אזולאי, שאף היא גרה ברמת בית שמש ועבדה במסעדה כקופאית, את המוצרים שנדרשו למסעדה על בסיס יומי וגיסתה העמיסה אותם על רכבה ולקחה אותם למסעדה.

לטענת התובעת, שולם לה שכר נמוך יחסית בשלושת חודשי העסקתה הראשונים בשל כך שעבדה מעט שעות, אולם עם הזמן היקף עבודתה עלה ובהתאם גם עלה שכר עד לגובה השכר לפי החוזה. לצורך הוכחת תשלום השכר צירפה התובעת לתצהירה תלושי שכר שהונפקו לה, טופס 106 לשנת 2007, תלושי שכר לחודשים 8/07 ו-10/07 עד 6/08, כרטסת ממוינת לפי תאריכי ערך של החברה ותדפיסי חשבון בנק.

לתמיכה בעדותה הגישה התובעת תצהיר של בעלה, מיכאל אזולאי.

התובעת לא הוכיחה את גרסתה

מקובלת על בית הדין טענת התובעת כי יש לבחון את שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין תובע גמלה לבין מי שתובע הגמלה טוען כי היה מעסיקו ואשר בינו לבין תובע הגמלה יש קרבה משפחתית, על פי אותם מבחנים מהותיים לקביעת יחסי עובד ומעביד על פיהם נבחנים יחסים אלה בין עובד ומעביד שאינם קרובי משפחה.