אזוגי ואח' נ' ביטון ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום .

לטענת התובע 2 במועד הנקוב , הוא רכב על אופנוע בנו- התובע 1 , בכביש דו מסלולי בנתיב הימני ואילו הנתבע 1 נסע בנתיב משמאלו. לטענתו, לפתע סטה הנתבע 1 לכיוון ימין והתפרץ לנתיב הנסיעה שלו וזאת, על מנת להחנות את רכבו במפרץ חנייה מימין לכביש . לטענת התובע, הוא בלם את האופנוע ואולם, לא הצליח לעצור אותו לחלוטין ומשכך, פגע ברכבו של הנתבע 1 בדלתו האחורית הימנית. לטענת התובע 2 , הוא פגע עם חזית אופנועו ברכב ולאחר מכן, נפל האופנוע לצד שמאל ומשכך, נגרמו לו גם נזקים בצידו השמאלי. לטענת התובעים, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך עליו ועל מבטחת רכבו – הנתבעת 2, לשפותם בגין הנזקים אשר אירעו לאופנועם כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב נסע הנתבע 1 בנתיב הימני ולא השמאלי, הבחין במקום חניה במפרץ החנייה מימינו ומשכך, הסתכל במראה והחל בפניה ימינה לכיוון מפרץ החנייה. לטענת הנתבעים,בעוד נוסע רכב הנתבע 1 כאמור וכמעט כלל הרכב נכנס כבר לחנייה, הגיח התובע 2 ופגע ברכבו של הנתבע 1 בחלקו האחורי תוך שהוא משתחל בין רכבו לבין הרכב הנוסף אשר חנה במקום החנייה מימין ואף פוגע בו. בנסיבות האמורות, לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע 2 ומשכך, יש לדחות את תביעת התובעים.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע 2 והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לאופנוע התובעים וכן, תמונות הנזק לרכבו של הנתבע 1.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעים חובה להוכיח את תביעתם, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובעים בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתם- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע להם כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה- כאשר כל אחת מן הגרסאות נתמכת בעדות בעל הדין ותו לא - ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

אקדים ואציין כי התובע מסר גירסה לא עיקבית באשר לנזקים אשר אירעו לאופנועו וכן, לקשר סיבתי בין הנזקים כפי שתוארו על ידו במסגרת חוות הדעת השמאית אשר צורפה לתביעתו לבין התאונה. כך, התובע טען במסגרת כתב התביעה כי כלל הנזקים המפורטים בחוות הדעת אשר צורפה לתאונה נגרמו לאופנוע במהלך התאונה. בניגוד לטענתו זו , אישר התובע בדיון בפני כי חלק מהנזקים אשר אירעו לאופנוע , אירעו לו על ידי מזיק אחר- הגרר אשר גרר את האופנוע ואשר התובע אישר כי גרם לו נזקים נוספים והעיד בהקשר לכך בעמ' 2 שורות 9-10 כי :" והגרר של המשטרה עשה יותר נזק ממה שהיה". בהקשר זה , התובע לא חילק בין הנזקים השונים ומטעם זה, לא הוכיח אחריותם של הנתבעים בפני לשפותו בגין כלל הנזקים אשר נתבעו על ידו.

זאת ועוד, הילך התאונה כטענת התובע, אינו מתיישב עם הנזקים הנחזים. כך, לטענת התובע, הוא פגע ברכבו של הנתבע עם חזית האופנוע בפגיעת מעיכה ישירה ותו לא והכל כשהוא נוסע במהירות איטית ואף בולם את נסיעתו משהבחין בנתבע 1 סוטה לכיוון נתיב נסיעתו. התובע מוסיף וטוען כי יתרת הנזקים לאופנוע הנחזים בחלקו השמאלי של האופנוע, נגרמו לאחר שהאופנוע נפל לצד שמאל. אציין תחילה כי בניגוד לגרסת התובע ולפיה נפל האופנוע לשמאל ונגרמו לו נזקים נוספים הרי שהתובע לא ציין כלל כי האופנוע נפל במסגרת תביעתו ויתרה מכך, במסגרת הודעתו לחברת הביטוח שלו (נ/1) טען כי הנזקים לאופנוע נגרמו בקדמת האופנוע ותו לא.

זאת ועוד, עיון בתמונות הנזק לרכבו של הנתבע 1 מעלה כי ברכבו פגיעת מעיכה משמעותית בחלקו האחורי הימני בדלת הימנית ואולם, הנזק ממשיך בצורה של שריטות לכיוון חזית הרכב ובאופן שאף המראה הקדמית הימנית נפגעה ונתלשה ממקומה. הילך התאונה כאמור – תואם את גרסת הנתבעים ולפיה, התובע פגע פגיעת מעיכה , נדחק בין רכבו של הנתבע 1 לבין רכב נוסף חונה והמשיך בפגיעה לכיוון חזית רכבו. מאידך, יש בפגיעות כאמור בכדי לשלול את גרסת התובע 2 ולפיה, הפגיעה היתה פגיעת מעיכה בחלקו האחורי של הרכב ותו לא.

מהפגיעה האמורה, מעבר לכך שיש בה בכדי לפגוע במהימנות התובע וגרסתו נמצאתי למדה גם על אחריותו של התובע לתאונה- כך, ראשית, טיב הפגיעה מעיד על כך שהתובע, בניגוד לגרסתו נסע במהירות גבוהה ועל כך מעידה הן פגיעת המעיכה המסיבית והן, המשך הפגיעות לכיוון חזית רכבו של הנתבע 1. זאת ועוד, מיקום הפגיעה יש בו ללמד גם על כך שרכבו של הנתבע 1 אמנם נסע בנתיב הימני ולא השמאלי שאם לא כן, היתה הפגיעה מתרחשת בחלקו הקדמי של הרכב ולא בחלקו האחורי. זאת ועוד, מיקום הפגיעה ואופייה כאמור, מעיד על כך שהפגיעה ארעה עת כבר נכנס רוב רובו של רכב הנתבע 1 לכיוון החנייה, עובדה המחזקת הן את טענתו של הנתבע 1 ולפיה, נסע בנתיב הימני וכמעט השלים כניסתו לחנייה והן, את העובדה שהתובע נסע במהירות בזמן התאונה.

לאור האמור, לעיל הנני קובעת כי לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו אלא שמאזן ההסתברויות אף נוטה לכיוון גרסת הנתבעים ומשכך, דין תביעתו של התובע להדחות.