אזוביב נ' שם טוב ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה הנדונה הוא בתאונת דרכים מיום 8.6.10 כשהתובע טוען כי אשתו נהגה ברכב (להלן: "התובעת"), נסעה ישר בכביש, נתבע מס' 1 יצא מחניה בצד ימין של הכביש, ופגע ברכב התובעת בצידו הימני קדמי.

הנתבע טוען כי הוא אכן תמרן בחנייה מצד ימין, התובעת עבר בכביש, הגיע מולה אוטובוס ולכן סטתה ימינה ופגעה ברכב הנתבע.

2.ביום 3.6.11 התקיים דיון בתיק, בו שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתמונות הנזק בשני הרכבים וביתר החומר שבתיק.

3.לאחר שבחנתי את חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי מירב האחריות לתאונה מוטלת על נתבע מס' 1 שבלט עם רכבו לנתיב הנסיעה של התובעת, וחסם לה אותו כולו או חלקו, והפריע לתנועה בכביש, כל זה במהלך החניה או תמרון לצורך החניה.

נתבע מס' 1 לא הוכיח את טענתו לעניין אותו אוטובוס נטען שהגיע מול התובעת ואילץ אותה כביכול לסטות ימינה.

4.יחד עם זאת יש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור מסוים, הרי היה לה שדה ראיה רחב לפניה, ויכלה להבחין מבעוד מועד ברכבו של הנתבע מתמרן לצורך חניה. אילו הגיבה במועד ועצרה לפני המגע, היתה יכולה למנוע את התרחשות התאונה.

5.בנסיבות אלו, אני קובעת כי נתבע מס' 1 נושא ב-70% מהאחריות לתאונה, והתובעת נושאת באשם תורם בשיעור 30%.

6.לכתב התביעה צירפה התובעת חוו"ד של שמאי על נזק ישיר בסך 10,200 ₪ וכן חשבון שכ"ט שמאי בסך 1,100 ₪, כך שנזקיה המוכחים של התובעת עולים כדי 11,300 ₪.

7.לפי חלוקת האחריות בין הנהגים אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 7,910 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.6.10 ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 400 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ב סיון תשע"א, 14 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: