אזברגה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע, יליד 1983, הגיש תביעה לנתבע ביום 15.8.12 לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין פגיעה בעבודה שארעה לטענתו ביום 24.12.11.

לטענתו, בעת עבודתו בבית מלון ישרוטל בים המלח, במהלך משיכת שתי עגלות מזון כבדות על רצפה רטובה סובב את הברך והרגיש כאבים בברך ימין. לטענתו מדובר באירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה ולכן יש להכיר בו כפגיעה בעבודה.

2.פקיד התביעות מטעם הנתבע דחה ביום 5.11.12 את התביעה בנימוק שמעיון בפרטי התביעה ומבירורים שנערכו לא הוכח, לדעת פקיד התביעות שנגרם לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודה.

3.לטענת ב"כ הנתבע, החומר הרפואי לא תומך בטענות התובע. התובע ניגש לקבל טיפול רפואי יום לאחר מועד האירוע הנטען, הן במרפאה והן בחדר מיון ולא סיפר דבר אודות אירוע כלשהו בעבודה, למרות העובדה שנשאל מספר פעמים ע"י מספר רופאים אודות המקור לכאבים ולפגימה, ושלל בצורה מפורשת חבלה או מכה.

ב"כ הנתבע הפנתה לעובדה שהתובע דיווח למעסיקתו רק 8 חודשים לאחר האירוע אודותיו, לטענתה עובדה זו מדברת בעד עצמה. בנוסף טענה ב"כ הנתבע כי גם אם התובע החל לסבול מכאבים בזמן עבודתו לא מדובר בתאונת עבודה מאחר שהופעת כאבים כשלעצמה תוך כדי תנועה רגילה הינה בגדר אירוע תאונתי וכן הפנתה לתיקו הרפואי ממנו ניתן ללמוד שהתובע כבר סבל בעבר מבעיות בברכיים.

4.בפנינו העידו התובע ופקידת משאבי אנוש במלון ישרוטל בים המלח.

5.התובע העיד שהוא מילא את טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי. הוא העיד שלא היו עדים לאירוע ולשאלה מדוע דיווח למעסיק רק 8 חודשים אחרי הפגיעה השיב שהוא דיווח למעביד רק כשהוא הבין שתהיה לו מגבלה לכל החיים לאחר שעבר ניתוח. התובע אישר שיום אחרי הפגיעה הוא חזר לעבוד ועבד עד השעה 15:00 לאחר מכן כאשר הרגיש שהוא "לא יכול לסחוב" פנה לרופא ששלח אותו לחדר המיון. לטענתו הוא אמר לרופאים שהאירוע קרה לו בעבודה ולשאלה מפני מה לא דיווח למעסיקו מיד אחרי האירוע השיב שלא רצה לעשות מזה סיפור.

6.בהודעת התובע לחוקר המוסד לביטוח לאומי (נ/4) סיפר התובע שלא היה משהו שונה או מיוחד ביום הפגיעה. לשאלה מדוע לא הלך לקב"ט ביום הפגיעה או בסמוך לכך על מנת לדווח על הפגיעה השיב שזו טעות שלו.

7.ביום 25.12.11 בביקור אצל הרופא נכתב כאבים בברך ימין ונפיחות יומיים מהיום, מצבו החמיר עם צליעה על רגל ימין, שולל חבלות או מכות. ביום 26.12.11 נכתב אתמול נבדק במיון פנימי ללא ממצא חריג.

במכתב השחרור מבית החולים מיום 25.12.11 נכתב:

"בן 28, יום טרם קבלתו החל לחוש כאבים בברך ימין בזמן עבודתו היום מדווח על החמרה בכאבים וקשיים בהליכה. ללא סיפור של חבלה, לא דומה לכאבים בעבר, ללא מחלת חום, שלשולים או הקאות בתקופה האחרונה.

בבדיקתו- ברך נפוחה. . . ללא אודם, רגישה למגע. ברך יציבה, מנגנון יישור שמור, כח גס שמור, יש נוזל תוך מפרקי.

בצילום ברך ימין ללא עדות לפגיעה גרמית.

בנספח למכתב השחרור נכתב: "בימים אחרונים החל לסבול מנפיחות וכאבים ברגל ימין, שולל סיפור חבלה."

במהלך שנת 2012 פנה התובע להתייעצויות רפואיות שונות, בפניה מיום 18.3.12 נכתב כאב ברגל ימין אחרי חבלה מלפני חודשיים", בסיכום יועץ מיום 17.4.12 נכתב:- "מתלונן על כאבים בברך ימין – נפיחות. כאבים בתנועות במשך חודשיים ללא עדות לטראומה".

במכתב מיום 16.5.12 התלונן התובע על כאבים ונפיחות בברך ימין מזה חמישה חודשים ללא חבלה. התובע נותח ב-28.6.12 ובמכתב השחרור נכתב כחצי שנה כאב בברך ימין. בכל המסמכים הרפואיים הללו אין כלל אזכור לפגיעה הנטענת במהלך העבודה, ברוב התלונות אף נכתב שאין סיפור של טראומה.

בתיק הרפואי של התובע ישנן תלונות קודמות על כאבים בברכיים כך למשל ביום 29.12.05 נכתב "כאבי ברכיים כשלושה שבועות"; ביום 16.2.06 נכתב "ביקור חוזר בשל כאבי גב תחתון וברכיים"; ביום 2.4.06 נכתב "לאחר שחרור ממיון עקב חבלה בברך ימין".

8.נציגה מטעם המעסיקה העידה שהמעסיק סירב לחתום על טופס ב"ל 250 מאחר שלא היה ידוע על אירוע של תאונת עבודה ביום 24.12.11 והתובע פנה אל משאבי אנוש רק שסיים את עבודתו בחודש יולי 2012. הנציגה העידה שיש נוהל במלון שאם עובד נפצע הוא צריך לפנות למחלקת הביטחון למלא טופס פציעה ומאחר שהתובע לא עשה זאת המעסיק לא חתם על הטופס.

9.התובע הפנה למכתב סיום העסקה מיום 11.4.13 מכתב שניתן לו כמעט שנה לאחר שפנה למעבידו לחתום על טופס ב"ל 250 ובכך סתר את דברי נציגת המלון ולפיהם התובע פנה לקבל את טופס ב"ל 250 רק לאחר סיום עבודתו.