אזאוילוס נ' ירושלמי ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע, לטענתו, עקב תאונת דרכים שארעה ביום 27.05.13 במעורבות רכב הנתבע 1 ואשר בוטח ע"י הנתבעת 2.

על-פי הנטען בתביעה, במועד הנקוב, היה רכב התובע בנסיעה ישר בנתיב הימני בכביש דו סטרי, כאשר משמאלו נסע אותה עת רכב הנתבע. לטענתו, שני הרכבים נכנסו לכיכר, שגם בו היו שני נתיבים, וכל אחד מהרכבים המשיך בנסיעה בתוך נתיבו. לפתע, בתוך הכיכר, סטה רכב הנתבע ימינה אל תוך נתיב נסיעת רכב התובע והתנגש בו. כתוצאה מההתנגשות נפגע רכב התובע בחלקו השמאלי.

מנד, טוענים הנתבעים כי במועד הנקוב נסע רכב הנתבע בנתיב היחידי בכיכר, ולפתע חש חבטה ברכבו. או אז התברר לו כי רכב התובע, אשר נסע מימין לרכב הנתבע בנתיב המיועד לנסיעה ימינה בלבד, סטה שמאלה לנתיב נסיעת רכב הנתבע בניסיונו להמשיך בנסיעה ישר ופגע ברכב הנתבע בדופן מימין. לטענתם, בתוך הכיכר בו ארעה התאונה קיים נתיב נסיעה אחד בלבד ולא שני נתיבים, בניגוד לטענת התובע.

בדיון שהקיים בפניי העידו הנהגים המעורבים, וכל אחד מהם חזר על גרסתו שבכתבי הטענות.

עוד הדגימו הנהגים בפניי את אופן התרחשות התאונה באמצעות רכבים זעירים, איש איש לגרסתו.

כמו כן, הוצגו בפניי תמונות הנזק בשני הרכבים המעורבים (ת/1, נ/2).

בנוסף הציג הנתבע בפניי שרטוט של זירת האירוע ומיקום הרכבים בזמן התרחשות התאונה (נ/1).

לאחר ששקלתי את העדויות ובחנתי את הראיות שהונחו לפניי, אני מחליטה לדחות את התביעה, כפי שיפורט להלן:

בראשית הדברים יצוין, כי לא מצאתי ליתן אימון בגרסתו של התובע, זאת בשל סתירות מהותיות שנתגלו במהלך עדותו בבית המשפט.

כך למשל, בכתב התביעה טען התובע כי בתוך הכיכר ישנם שני נתיבים, ואילו בעדותו בבית המשפט מסר התובע כי בתוך הכיכר ישנו נתיב אחד בלבד (עמ' 3, ש' 27).

בכתב תביעתו ציין התובע, כי שני הרכבים נכנסו לתוך הכיכר, כאשר כל אחד נוסע בנתיב שלו. לעומת זאת, במהלך עדותו מסר התובע כי רכבו נכנס ראשון לתוך הכיכר, ואילו רכב הנתבע נסע אחריו, נכנס אל תוך הכיכר וסטה לכיוון נתיב נסיעתו של רכב התובע (שם, ש' 29-32).

עוד נשאל התובע בחקירה נגדית, האם נהדף רכב הנתבע אל עבר הכיכר. תחילה השיב התובע, כי לא שם לב באם רכב הנתבע נהדף לכיכר (עמ' 2, ש' 17-18). בהמשך, מסר התובע כי לאחר התאונה עצר הנתבע את רכבו על הכיכר בכדי להחליף עמו פרטים (עמ' 4, ש' 5-6).

למיותר לציין, כי הסתירות הללו מכרסמות באמינות גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה והאחריות בגינה.

התרשמותי הייתה שונה מעדותו של הנתבע שהייתה עקבית, אחידה וכלל לא נסתרה.

יתרה מזאת, מיקום הנזקים בשני הרכבים המעורבים ואופיים מתיישבים עם עדותו של הנתבע, באופן המחזק את גרסתו של האחרון באשר לאופן התרחשות התאונה.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' אדר ב תשע"ד, 05 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: